מאוד אהבתי את העובדה שבנוסף לכך שקיבלתי כאן חדר פרטי עם מקלחת + שירותים ונוף מדהים ממרומי
Mt.Victoria אל עבר מרכז העיר, גם היה במקום Laptop שהצלחתי לפרוץ ולהשתמש בו בכדי להעלות תמונות ל- F.B. נקווה רק ש- Lucy (הדיירת בקומה העליונה) לא תשים לב לכך שהתנחלתי אצלה בחדר בזמן שהיא בחופשה שלה ...
ירדתי למטה ושמתי לב כי Corinne עוד לא התעוררה. הרשתי לעצמי לתפוס פיקוד על המטבח והכנתי לי א.ב
קלילה של כוס קפה, גרנולה מועשרת ויוגורט. ניצלתי את העובדה שבחוץ היה מז"א ממש טוב (ללא גשם) ויצאתי לדרכי.
האטרקציה הראשית של היום היתה גן החיות (Wellington Zoo) ובכדי להגיע לשם, בחרתי לצעוד ברגל ולא לקחת את הרכב או את האוטובוס. בהתחלה הגעתי לכיכר ענקית בשם: Basin Square Stadium וזהו למעשה אצטדיון המשמש לרוגבי או לכל משחק ספורט אחר.
Basin Square Stadium
עשיתי הקפה מלאה של האצטדיון ונכנסתי לחניון רכבים ששם חנו להן מס' מכוניות למכירה לציבור הקהל הרחב.
ראיתי שהמחירים ממש לא בשמים (כמו בארץ) ושהדגם הפופולארי Mitsubishi Lancer Evo 2010 שבארץ
עולה כ- 320 אלף שקלים, עולה כאן רק 42,000$ (קצת יותר מ- 120,000 ש"ח).
Nice Mitsubishi Evolution
כמו כן, יצא לי גם לראות את הרכב הכי יקר כאן ב- NZ וזה היה פשוט יצירת אומנות על הכביש:
Audi A7, 2012 שעלתה למעלה מ- 119,000$ !!!
במונחים של ישראל זה היה עולה למעלה מ- חצי מיליון שקלים ורק היה ניתן לחלום על רכב שכזה.
Monster Audi A7
המשכתי לצעוד לי לכיוון גן החיות ובדרכי חלפתי ע"פ Newtown(אחד הפרברים של Wellington). פרבר זה נראה כאילו לקוח מעולם סרטי הפשע וממש הזכיר לי את Harlem אשר גם כן פרבר של העיר New-York.
לקח לי קרוב לשעה להגיע ליעד הסופי מ- Mt.Victoria וזה היה מאוד מעייף !
תמורת סכום "סמלי" של 25$ יצא לי להיכנס לאחד המקומות היותר פופולאריים כאן בעיר הבירה. קטע מוזר היה שלא היה אף שומר בכניסה שיבדוק אם האנשים שילמו עבור הכניסה או שלא. בקלות רבה יכולתי להתגנב ואף אחד כלל לא היה שם לב לכך, אך כאזרח שומר חוק - לא עשיתי כן ושילמתי כמו כולם (או רובם) עבור מחיר הכניסה המופקע !
הרבה לא היה ניתן לראות כי רוב החיות היו מאוד ביישניות ולא הראו את עצמם לציבור הרחב שהגיע לכאן במיוחד בשבילם. חלק מהחיות הועברו למקומות אחרים ממש בדקה ה- 90 ומאוד עצוב היה לראות כלובים ריקים ושוממים כאן בגן החיות שאמור להיות הכי גדול ב- NZ.
Tuatara in Wellington Zoo
יחסית לגן החיות התנכי בי-ם ולספארי בר"ג, המקום כאן ב- Wellington Zoo הוא קטן רצח ומאוד מאכזב.
בקלות רבה ניתן לכסות את כל איזורי הגן ב- 3 שעות נינוחות בלבד (כולל הפסקת אוכל באמצע).
גולת הכותרת של גן החיות היו הלביאות, הג'ירפות, הקנגרו והשימפנזים שעשו מופע מאוד מרתק ושובה לב.
אני לא אשכח שהם כל הזמן הושיטו יד במבט עצוב בכדי לקבל אוכל ממבקרי הגן ולמעשה נאמר לנו ע"י המדריכה שכלל אנו לא אמורים להאכיל אותם ובמיוחד לא לזרוק להם אוכל כאשר הם מתחננים כי זה רק יגרום להם לרצות יותר.
Give me Food
מאוד אהבתי לראות גם חיות אחרות - וואלבי, כלב דינגו חמוד, מס' צ'יטות נדירות וכן קופים מתוקים.
בסופו של יום, מאוד אהבתי לבקר בגן החיות, אך יחסית לישראל, הוא דיי מאכזב.
יצאתי משם והפעם בחרתי לחזור באוטובוס !
ראיתי שהאוטובוס הבא שמגיע חזרה למרכז העיר, יגיע רק בעוד חצי שעה והרשיתי לעצמי לקפוץ למכולת השכונתית ולהתענג על גלידת וניל-שוקולד ולהירגע מעט מהחום הכבד ששרר בחוץ.
עליתי על קו מס' 23 ותוך 15 דק' כבר הייתי במרכז העיר.
הלכתי לראות את נק' האטרקציה המדוברת של האיזור - NZ Parliament. מקום זה נמצא בתוך מתחם ענק שמכיל לא מעט מבני שלטון וכנסיות עתיקות ששופצו ונראות ממש נפלא.
NZ Parliament
לא הספיקו לי האטרקציות עד כה ובחרתי להמשיך הלאה ולראות את Railway Station ואח"כ גם
את Civic Square.
עליתי על הגשר המחבר בין מרכז העיר למרינה ונדהמתי לגלות כמה מדהים איזור זה של הטיילת.
חבל רק ששכחתי לשים קרם הגנה בבוקר כי הרגשתי שהצוואר והפנים שלי עוד שניה נשרפות, ובדר"כ אני לא נשרף !
אחרי הסיבוב בעיר, קפצתי ל- Reading Cinema (רשת בתי קולנוע ב- NZ) וראיתי את הסרט
החדש: MI-4. המחיר ממש לא היה נורא (רק 11$) וזאת היתה דרך מצוינת לסיים את היום העמוס הזה.
היה קטע מאוד מוזר בארוחת הערב. קפצתי לרשת McDonald ורציתי להזמין ארוחה. מה שלא לקחתי
בחשבון - שיעמוד מולי בחור הודי עילג שהיה פשוט סיוט להבין מה לעזאזל הוא אומר עם המבטא המעאפן שלו !
יצא לי לשוחח עם לא מעט אנשים עם מבטאים שונים כאן ב- NZ, אך זאת היתה הפעם הראשונה שאני באמת לא הבנתי מה הוא ניסה לומר לי.
לקינוח סיימתי את היום בטרק חביב אל עבר Mt.Victoria Summit.
המסלול מתחיל ממש ליד הבית שבו התגוררתי ומטפס מעלה לנק' תצפית מאוד מרהיבה שחולשת על כל האיזור.
הראות היתה סוף הדרך ויצא לי לצלם לא מעט תמונות על הפיסגה. הדרך חזרה היתה הרבה יותר פשוטה מהעליה ולאחר טיסה במדרון, דרך היער העבות, חזרתי למגורים הפרטיים שלי.
סוף יום ג' !
מבחר סרטונים מיום זה:
מבחר תמונות מיום עמוס זה:
(לאלבום המלא, לחצ/י כאן)
למרות שלילה קודם לכן הסטתי את הוילונות, איכשהו מצאתי את עצמי מתעורר מוקדם בבוקר בשל קרני השמש שחדרו לחדר והאירו אותו כבר בשעה 6:30 בבוקר ...
גם הבוקר עזרתי ל- Judy עם הכנת ארוחת הבוקר והיא היתה מרוצה עד השמים שמישהו מגיע ועוזר לה עם מטלות הבית.
בניגוד ל- Heizel, כאן המארחת (Judy) ממש לא חפרה לי על הדת עד 24:00 בלילה והיתה מאוד סבבה ומודעת לסובב סביבה, גם בגיל מופלג של 88 ...
היה מאוד סבבה לעצור בעיירה שלווה כמו Greytown בכדי לאגור כוחות לקראת העיר הגדולה המחכה לי בפתח, הלא היא עיר הבירה Wellington.
התחלתי בנסיעה מאוד נינוחה וחלפתי ע"פ העיירות הקטנות Upper & Lower Hut אשר לא ממש דיברו אלי. אולי כדאי להיכנס לשם ולהישאר ללון אצל מארחים מארגון "חיבורים", אך את זה אתם כבר תבחרו.
בשלב מסוים, הכביש הפך לאוטוסטרדה של ממש, אך משום מה לא היו פקקים (בניגוד לאוקלנד !). מזמן שלא נסעתי ברשת כבישים כה ענפה וכה מפותחת והרגשתי שבאמת הגעתי סוף סוף לעיר גדולה כאן ב- NZ.
בגלל שהייתי רגיל לנסוע בעיירות וכפרים קטנים, הייתי מוצא דיי בקלות את ה- i-site שלהם, אך כאן המצב היה שונה לחלוטין. לא מצאתי שום זכר לפניה מהכביש הראשי (הלא הוא SH-1 המפורסם) לכיוון מרכז העיר
או ל- i-site. המשכתי והמשכתי ופתאום מצאתי את עצמי בכלל מחוץ לעיר ובכביש המוביל לשדה התעופה שבדרום הרחוק.
במקום להמשיך ולנסוע לכיוון לא ידוע, עצרתי ליד אחד הפארקים הרבים שהיו בסביבה ופתחתי מפה. ראיתי שבכלל סטיתי ממרכז העיר ושעדיף שאני קודם איסגר על הכיוון שאליו אני רוצה להגיע ורק אח"כ להתחיל בנסיעה.
Wellington Suburb
התחלתי בסבב שיחות למארחים מארגון HIT (מארחים מארגון "חיבורים" לא היו בעיר זאת וקצת חבל).
אני חייב לציין כי חוברת מארחי ה- HIT שיוני נתן לי (משנת 2008), ממש לא רלוונטית לאורך כל הטיול ב-NZ וכי רוב המארחים שעוד נותרו (לאחר הסינון שיוני ואפרת עשו) - רובם גם לא מארחים יותר.
הצלחתי לבסוף לתפוס מישהו שאכן עדיין מארח ישראלים בעיר הבירה, אך מכשול נוסף עמד על הפרק.
הבחור שהיה מהצד השני של הקו - רצה לדעת אם יש ברשותי כרטיס חבר HIT. ובכן ...... ? מה אני אגיד לו ?
אני ממש לא האמנתי שצריך לסבסד מישהו שאולי עשה עבודה מצוינת בעבר, אך מאוד הזניח תחום זה לאורך השנים האחרונות, ובחרתי לא לעשות כרטיס חבר ברגע שנחתתי ב- NZ.
עד היום, לאורך כל זמן שהותי וכל המארחים שהייתי אצלם, אף פעם לא ביקשו ממני להראות כרטיס HIT וזוהי הפעם הראשונה שאני נמצא בדילמה מעניינת.
לא רציתי לגמגם מולו ואמרתי בטון בטוח שיש לי כרטיס מועדון ואיכשהו אני אתמודד מולו בהמשך.
למזלי - נחסכה ממני עוגמת הנפש והבחור אמר לבסוף כי היום אין באפשרותו לארח אותי ואולי בהמשך השבוע.
אני נשמתי לרווחה ושמחתי שנקלע לדרכי פתח מילוט. אמרתי לו שאני כבר אתקשר אליו בהמשך השבוע אם יהיה רלוונטי. אני לא צריך לספר לכם כי זה ממש לא יהיה רלוונטי !
במקום לשבור את הראש, נזכרתי כי Corrinne (הבחורה עימה טיילתי בטרק ה- Tongariro וכן
ב- Whanganui) נמצאת ממש כאן בעיר הבירה ואולי אצלה אוכל להתארח.
התקשרתי אליה ולאחר שיחה דיי קצרה היא זאת שיזמה את ההצעה והזמינה אותי להתארח בבית שלה
(או יותר נכון - בבית שהיא אחראית עליו לתק' הקרובה עד שהבעלים יחזרו מהנופש) לתק' הקרובה.
כמובן שעניתי בחיוב, נכנסתי לאוטו וחזרתי דרך Victoria Tunnel לכיוון שכונת Mt.Victoria שהיתה דיי קרובה למקום שבו הלכתי לאיבוד. פניתי לכיוון רח' Stafford #23 וכבר שמתי לב שחיים קלים לא יהיו באיזור זה.
בכדי להגיע לרח' שבו התגוררה Corrinne, הייתי צריך לעלות עליה מאוד חדה ודיי נדיר היה לראות ולשמוע שהרכב שלי מאוד מתאמץ לטפס את העליה התלולה.
החניתי את הרכב בחניה הפרטית והמשופעת שהיתה ליד הבית וממש מזל נקלע לדרכי שגם מצאתי מקום לינה לתק' הקרובה ויותר חשוב - יצא לי להחנות את הרכב בחניה חינמית (נדיר למצוא בעיר חניה חינמית לאורך זמן).
נכנסתי פנימה ומאוד היה סבבה להחליף חוויות עם Corrinne שדרכנו התפצלו לאחר סיום טרק
ה- Whanganui.
איזה כיף לאחר מס' ימים לבדוק שכמות מאוד נכבדה של מיילים הצטברו להם בתיבת ה- Gmail ...
יצא לי להתעדכן מ- גיל פרום שהעבודה בריטליקס נשארה אותו דבר ושכולם מאוד מקנאים בטיול המדהים שאני עושה כאן ב- NZ ... איזה כיף לשמוע דברים כאלו.
לאחר שפרקתי את כל הציוד מהאוטו והתארגנתי לי בחדר הפרטי שקיבלתי בקומה העליונה, יצאנו לכיוון מרכז העיר בכדי לראות את האטרקציה הכי מפורסמת והכי מדובר של העיר - Te-Papa Museum.
Nice Statue on the way to Te-Papa
המוזיאון מאוד מרשים בגודלו ובהיקפו ובקלות רבה ניתן לבלות שם יום שלם ועדיין להישאר המומים מכמות המיצגים שעוד נותר לראות.
אני חייב לציין כי הכניסה למקום היא חינמית (בניגוד ל-
"ריגשי" שעשו לכל התיירים במוזיאון אוקלנד ולמעשה הכריחו אותם לשלם ...) וטוב שכך, כי אחרת הרבה
תיירים לא היו נכנסים לכאן מלכתחילה ומעדיפים ללכת לראות מקומות אחרים.
המצלמה שלי עבדה קשה באותו היום ויצא לי לצלם לא מעט תמונות של המיצגים היפים שבמקום. מאוד מומלץ לכולם.
Dinosaurs in Te-Papa Museum
לאחר הביקור במוזיאון המרשים, יצאתי לסיבוב על הטיילת המדהימה שיש כאן.
הנוף לעבר הים באמת משהו שלא רואים כל יום והטיילת עוברת לאורך כל קו החוף וממשיכה עד לפרברים הצפוניים שאליהם כבר לא הספקתי להגיע.
Wellington Marina
הרגשתי כי היום זה יום המוזיאונים, כי לאחר הביקור במוזיאון Te-Papa, קפצתי לבקר בעוד מוזיאון חינמי בשם: Wellington Marine & Navy Museum.
אומנם מוזיאון זה הרבה יותר קטן והרבה פחות פופולארי מהראשון שבו הייתי, אך המיצגים שראיתי וצילמתי כאן היו ממש יפים ורואים כי ה- NZ ממש השקיעו בכל הקשור לעיצוב הפריטים השונים בתוך המוזיאונים.
Sheep Model in Wellington Museum
יצא לי להספיק ולראות אומנות מודרנית בגלריה המקומית שהיתה ב- Civic Square.
כמו בעיר Tauranga, גם כאן יצא לי לפגוש מס' מקומיות שנראו סוף הדרך והיו עם שכל על הכתפיים.
בחוץ כבר התחיל לו גשם של ממש, אך אני כבר התרגלתי לזה וממש לא הזיז לי לצעוד בגשם ולראות איך כל הסובבים רצים באמוק בכדי לתפוס מחסה מהממטרים העזים שהופיעו לפתע משום מקום.
קפצתי לסינמה המפורסמת של שכונת Mt.Victoria והתעדכנתי בסרטים העדכניים שמוצגים בכל יום. אמרתי לעצמי שמתישהו אני חייב להגיע לכאן ולראות סרט באולם המפואר של המקום שהיה קיים כבר לפני 100 שנים או יותר.
חזרתי למגורים ולאחר ארוחת ערב קלילה, אני ו-Corrinne ראינו את הסרט "ריקוד מושחת".
קצת נוסטלגי היה להיזכר בסרט הזה שעד היום מאוד מומלץ לצפייה.
איזה כיף להתחיל שנה חדשה כאן ב- NZ !!!
קמתי לי להנאתי ומאוד אהבתי את המגורים שקיבלתי כאן. במטבח פגשתי את Judy שכבר החלה בהכנות לארוחת הבוקר ועזרתי לה לקראת הסוף.
זכיתי לארוחת בריאות של ממש גם הבוקר - מוזלי, ביצים קשות, סלט ירקות, טוסטים, גבינות קשות וריבת פטל ש- Judy הכינה בעצמה. היה ממש סבבה ואני לא אשכח את ארוחת הבוקר הנפלאה שהיתה הראשונה
לשנת 2012.
בחוץ מז"א לא התחדש בהרבה מאתמול, קרי המשיך לרדת מבול ואני כבר דמיינתי שאני אלך לבלות את רוב היום בתוך האוטו ולא באטרקציות הרבות שתיכננתי להיום.
יצאתי מהעיירה Greytown על כביש SH-57 לכיוון היעד העיקרי של היום - Cape Palliser.
הנסיעה במרחבים הפתוחים והשוממים של האיזור מאוד תרמה לאווירה הנינוחה של היום ומאוד אהבתי לנסוע לבד על הכביש ומידי פעם לעצור בצד הדרך, לראות את הנוף המדהים והפראי וכן גם לצלם פרות וכבשים שרעו להם בשדות הפתוחים.
ראיתי שלט צדדי שהפנה לדרך עפר המגיעה עד ל- Lake Wairarapa ואמרתי לעצמי: למה לא.
התחלתי בנסיעה קופצנית ומאתגרת על דרך 4X4 והרכב סחב כמו גדול. חבל רק שממש לא מצאתי את הכניסה לאגם והשביל המפותל הוביל ל- Dead-End.
מאוד דאגתי שאני הולך להיתקע באמצע שום מקום, בגלל שכאשר עשיתי פניית פרסה בשטח, הרכב שקע בתוך הבוץ הרב ולא משנה מה עשיתי - הוא לא זז מהמקום.
ניסיתי להעביר להילוך נמוך יותר ואף לנסות לנסוע אחורה, אך כל מה שראיתי זה רק עשן סמיך ומדאיג שיצא מהמנוע.
לבסוף נזכרתי בכל טיולי השטח שעדי היה עושה והייתי מתלווה אליו, ותמיד היה זכור לי שנדרש לשים מדרגה מתחת לגלגלים בכל פעם שיש מכשול בלתי עביר לרכב השטח.
עשיתי סיבוב בכל הסביבה ואספתי מס' קורות עץ עבות וחזקות. לקחתי אותן עימי ושמתי אותן מתחת לכל הגלגלים ששקעו בבוץ. אני חייב לציין שזה מה שהציל אותי לבסוף, וברגע הראשון שלחצתי על דוושת
הגז - הרכב יצא ללא שום בעיה מהבוץ ואני יכולתי לנשום לרווחה ולהמשיך הלאה בדרכי. ממש חוויה עברתי היום בבוקר !
חזרתי חזרה לכביש והמשכתי דרומה על הכביש השומם עד שהגעתי למסלול חביב בשם: Putangirua Pinnacles. החניתי את הרכב בחניון הרכבים המפוצץ וכבר שמתי לב כי אחת המקומיים שם עין על הרכב שלי ברגע שנעלתי אותו והייתי בדרכי לתחילת הטרק. זה הדליק אצלי נורה אדומה ונזכרתי בכל האזהרות על פריצות רכבי התיירים שהפכה למכה של ממש ב- NZ לאורך השנים האחרונות.
הטרק כאן ממש לא משולט כהלכה וחבל שלא לקחתי עימי מפה עדכנית של הטרק כי מצאתי את עצמי מתברבר לא מעט ודיי תוהה אם בכלל זהו המסלול המדובר שקיים כאן. יעידו על כך האתגרים הבאים שעד כה לא יצא לי לחוות לאורך הטרקים ב-NZ: חציית נהרות שוצפים במים ללא מעבר נוח בדמות גשר או קורות עץ מוגבהות, המסלול בכלל לא היה משולט וקשה היה לדעת להיכן לעזאזל צריך לצעוד וכן הבוץ הרב והעובדה שחלק מהמסלול היה בכלל חסום עקב מפולות הבוץ הרבות - מאוד הקשו על הצעידה עצמה.
סה"כ המסלול מאוד חביב, אך נדרש להגיע לכאן עם מפה עדכנית של הטרק וכן לבוא בזמן טוב מבחינת מז"א
(מאוד לא מומלץ להגיע לאחר שבוע שלם של מבול כשכל האיזור בוצי והנהר שוצף במים).
River in Putangirua Pinnacles Track
חזרתי חזרה לרכב והמשכתי הלאה בדרכי.
מאוד אהבתי לנסוע לאורך Cape Palliser Rd שמאוד מזכיר נסיעה לשום מקום (וכאן באמת סוף העולם).
עצרתי לא מעט פעמים לצלם את הנוף המדהים שהיה לאורך הדרך וכן את האוקיינוס השקט שהעיד על כך שאני באמת בקצה של הקצה של דרום האי הצפוני של NZ.
Shoreline near Cape Palliser
בשלב מסוים של הנסיעה הגעתי למכשול בלתי צפוי. עקב הגשמים העזים שירדו לאחרונה, הנהרות בכל האיזור עלו על גדותיהן ושפך הנהר שזרם עד לאוקינוס היה ממש חזק וגבוה.
עצרתי את הרכב ודיי תהיתי מה לעזאזל אני אמור לעשות עכשיו כי דרך קיצור אחרת לא קיימת באיזור וחייבים איכשהו לחצות את הנהר. לבסוף ראיתי רכב מסוג Van פרטי שהחליט בכ"ז לחצות את הנהר והוא עשה זאת ללא שום קושי.
לי אומנם היה רכב מאוד נמוך, אך לא רציתי לפספס את האיזור הכי יפה בדרום NZ והוא: Cape Palliser.
התחלתי בנסיעה איטית וחציתי את הנהר. בשלב מסויים הרגשתי שגובה פני המים מגיע כמעט עד לשמשת הרכב ושעוד שניה הסחף החזק מעיף אותי לתוך האוקינוס !
ממש מפחיד היה רגע זה, אך לבסוף הרכב שרד זאת ומצאתי את עצמי אחרי המכשול שמח ומאושר.
החניתי את הרכב על מפרצון סמוך למכשול וראיתי שיש לא מעט אנשים נוספים בצד השני של הנהר שדיי מתלבטים אם אפשרי בכלל לחצות את הנהר. צעקתי להם שזה בטוח ואם רכב כמו שלי (שבכלל לא רכב שטח ויחסית נמוך) - עבר בהצלחה את הנהר, גם הרכב שלהם (ג'יפ 4X4) בטוח יוכל לעשות כן.
Crossing flooded River
ממש בסמוך לנק' חציית הנהר, ישנה אטרקציה חביבה של: Seal Colony.
יצא לי לצלם ולהסריט לא מעט את החמודים הללו שרבצו להם על הסלעים וממש לא חששו שבני אדם מתקרבים אליהם עד למרחק של נגיעה. תמיד הזהירו אותנו שחייבים לשמור על מרחק בטוח ואף פעם לא לעמוד בין כלב הים ובין הים שאותו הוא מחשיב כמקום מבטחים ויעשה הכל (כולל מעשי תוקפנות) באם מישהו יסכן אותו.
מאוד אהבתי את העובדה שלמרות מז"א, למרות כל הקשיים והדרך המחורבנת עד לכאן, הצלחתי להגיע בסופו של דבר לנק' הכי דרומית של האי הצפונישל NZ !!!
מה שנקרא - הגשמתי עוד חלום במסע המופלא שלי ב- NZ.
NZ Seals near Cape Palliser
הגעתי משם למגדלור הכי דרומי של האי הצפוני של NZ, הלא הוא: Cape Palliser.
מחניון הרכבים מתחיל טיפוס לאורך 250 מדרגות (יצא לי לספור אותן) עד שמגיעים למגדלור שחולש על כל האיזור.
נוף מדהים ועוצר נשימה חיכה לי למעלה וממש שמחתי שהגעתי למקום נפלא זה.
לפי דעתי, מקום זה אף יותר יפה מהמגדלור של Cape Reianga שבצפון הרחוק, אך משום מה - הוא הרבה פחות מתיור ממנו וקצת חבל שהרבה אנשים לא מבינים שבכדי לראות את NZ האמיתית והפראית, נדרש גם לנסוע לאיזורים היותר נידחים והפחות מתויירים !
Cape Palliser Lighthouse
טיפ שימושי מס' 1
באם אתם מגיעים לאיזור Wellington ויש לכם יום פנוי, נצלו אותו בכדי להגיע למגדלור הכי דרומי של האי הצפוני ב- NZ, הלא הוא: Cape Palliser. לפי דעתי הנוף מכאן לא פחות יפה מהנוף שב- Cape Reianga ויצא לכם גם לראות מושבה ענקית של כלבי ים חמודים. מה שנקרא - 2 אטרקציות במקום אחד.
חזרתי במורד במדרגות ונסעתי לעיירת דייגים הצמודה למגדלור - Mangatoetoe. מה שמיוחד במקום נידח זה היה לראות את כמות הטרקטורים והסירות העצומה שחנו להם במעגן וחלקם בכלל יצאו משימוש והיו לתצוגה בלבד.
החניתי את הרכב וצעדתי לאורך הטיילת כאשר לא הפסקתי להתפעל מהנוף ולהגיד: וואו !
מכאן המשכתי חזרה, חציתי ללא שום בעיה את הנהר שעלה על גדותיו והגעתי לאחר כחצי שעה לעיירה חביבה בשם: Lake Ferry. אפילו לסיים את ארוחת הצהרים במקום לא הצלחתי כי התחיל שוב פעם לרדת גשם חזק ואני נאלצתי להגיד שלום לעיירה הקטנה והנידחת שכאן ולהמשיך הלאה בדרכי.
Lake Ferry
מאוד רציתי להמשיך ולעשות עוד טרק בשמורת יער Haurangi, אך בשל הערפל הכבד והגשם הרב
שירד - כנראה שפיספסתי את הפניה לשם ומאוד היה חבל.
חזרתי לעיירה Greytown דרך עיירה נוספת ומאוד משעממת בשם Martinborough. לפני שהגעתי ל- Judy, קפצתי לאחת מהמכולות של Four-Square וקניתי על הדרך מצרכים לארוחת הערב וגם מתנה קטנה ל- Judy על האירוח הנפלא.
הפעם אני בישלתי את ארוחת הערב והיה ממש מעולה. Judy מאוד הודתה לי על העזרה בבישולים ובניקיון הבית ומאוד שמחתי שיכולתי לעזור לה.
