זהו ! זה היום האחרון שלי בעיר החביבה Christchurch.
ביטלתי לעצמי את כל התוכניות להיום בבוקר וניסיתי לישון כמה שיותר. כנראה שאי אפשר להיפטר מהרגלים רבים, שכן מצאתי את עצמי מתעורר טבעית בידיוק בשעה שבה השעון המעורר היה אמור לצלצל ...
הכנתי לעצמי ארוחת בוקר טיפוסית של דייסת קוואקר עם דבש וצימוקים וכן כוס קפה וטים-טם.
לא להאמין כמה אוכל נשאר ברשותי - פירות, ירקות, גבינות, יוגורטים, מזון יבש, חטיפי אנרגיה, פירות יבשים ועוד.
לקחתי רק את האוכל שלא יתקלקל לי במסע העתידי ואת היתר השארתי ל- Kylo (ממש בר מזל).
יצא לי לשוחח מעט עם ליאנה ועם ההורים שכבר מאוד רצו לראות אותי בארץ.
משום מה, ממש לא רציתי לחזור לישראל וחשתי כי הטיול שלי עוד לא מיצה את עצמו וכי בכיף אני מסוגל להישאר כאן עוד מס' שבועות.
חקרתי מעט באינטרנט לגבי אופציות הבילוי שיהיו ב- Auckland לאחר שאני אנחת שם היום בערב.
ראיתי כי יש חנות עודפים של מותג ביגוד הספורט Ice Breaker שנמצא ממש ממול לשדה התעופה הבינלאומי
וכן עיני לא פסחו מהגנים הבוטנים שלא הספקתי לבקר בהם בפעם הקודמת שהייתי באיזור.
נעזרתי במכשיר שקילה מאוד קטן ומקורי ש- Kylo השאיל לי וראיתי כי התרמיל שלי שקל רק 17 ק"ג לאחר שדחפתי פנימה את כל הביגוד, הציוד והמתנות שאני עתיד לקחת לישראל (מגבלת המשקל היתה 20 ק"ג).
מאוד הייתי גאה בעצמי שיכולתי לחיות בצניעות וכך יכולתי לקנות עוד הרבה מזכרות ומתנות.
יותר מאוחר, לקחתי את הרכב שלי לעוד סיבוב בעיר ונסעתי עם Kylo למאפייה המקומית שהוא מאוד המליץ עליה.
לאחר שסיפרתי ל- Kylo אודות המסע המופלא שלי בעקבות הפאי הכי טעים ב- NZ, הוא ממש התלהב וטען כי אני חייב לנסות את ה- Pie המקומי שמכינים כאן בשכונת Avonhead.
כבר מרחוק - הניחוח היה מבטיח ומעורר תיאבון.
קניתי לעצמי Chicken Pie, בעוד Kylo התפרע וקנה בנוסף ל- Pie גם דונאט עם מילוי קרם וסוכר שרוף מעל.
אני חייב לציין כי ה- Pie שכאן ממש מעולה ומהווה מתחרה מאוד עיקש למקום הכי טוב שאכלתי בו פשטידת פאי עד כה ב- NZ (בעיירה Springfield).
לקינוח, Kylo השאיל לי חתיכה מהדונאט שהוא קנה לעצמו וזה היה טעים מאוד.
הטעם מאוד הזכיר לי את הפחזניות שמוכרים בישראל.
המשכנו משם בחזרה לביתו של Kylo ואני הרשיתי לעצמי לשחק עוד קצת במשחק ה- Modern Warfare-3.
אפילו סיימתי את המשחק על רמה דיי קשה עם ג'וייסטיק מאוד לא נוח (לעומת המקלדת והעכבר).
שיפור ניכר (לעומת אתמול) היה כאשר שנינו שיחקנו במוד ה- Multi Player וזכיתי ללא מעט מחמאות מהשחקן המנוסה והוותיק שישב לצידי.
תו"כ המשחק, לא הפסקנו לטחון עוגיות Pack&Save שעוד מלוות אותי מהימים ההם של Invercargill ועדיין לא הצלחנו לסיים אותם ביחד.
לקראת 16:00, התחלתי להעמיס לרכב את 2 התרמילים שלי ועוד שקית עם פירות יבשים להמשך הדרך.
אמרתי שלום והמון תודות למארח הנפלא - Ric-halo Thompson ויצאתי לדרכי.
יצא ממש טוב עבור שנינו בסופו של דבר.
אני זכיתי לאירוח חינמי במשך שלושת הלילות האחרונים ו- Kylo זכה לכמות מאוד נכבדה של אוכל, שתייה וציוד קמפינג (צידנית, קרחוניות ועוד).
הנסיעה משכונת Avonhead לרח' Export St (הממוקם 3 ק"מ צפונית לטרמינל שדה התעופה) לקחה
פחות מ- 15 דק' ועוד נסעתי ממש לאט ...
הבחור בקבלה של חברת השכרת הרכבים "Omega" - ציפה לבואי וברגע שנכנסתי לסניף, הוא מיד הגיש לי טופס עם כל הפרטים על השכרת הרכב העתידי שלי ב- Auckland.
שמתי לב כי קיבלתי רכב מסוג Mazda Familia שנת 1999 במחיר שהיה זהה למה ששילמתי עד כה.
כעבור מס' דק', הגיע ה- Shuttle החינמי ואסף אותי מהחניון ועד לטרמינל של ה- Domestic Flights.
היות ושעת הטיסה היתה רק ב- 19:45 ועכשיו בקושי 16:30, החלטתי לעשות ביקור קצרצר בנק' אטרקציה שנמצאת ממש ליד הטרמינל הראשי - Antarctic Center.
חבל רק שהאתר עתיד להיסגר ב- 17:30 וכאשר הגעתי למקום ב- 16:45, רוב חדרי התצוגות כבר היו סגורים. מאוד התלבטתי אם בכ"ז להיכנס, אך משהו עצר בעדי ואני מאוד שמח שכך זה התגלגל.
לאחר מס' דק' במקום - קיבלתי שיחת טלפון מאוד מלחיצה מבחורה שעבדה בחברת Omega והיא אמרה כי כרטיס האשראי שלי לא עבר בהצלחה וכי הרכב (שבניתי עליו לימים הקרובים) - לא יחכה לי בשדה התעופה.
מאוד נלחצי מהסיטואציה הזו, אך מהר מאוד התאפסתי על עצמי והעלתי חלופה ממש טובה - במקום לשלם בכרטיס אשראי, אני יכול לשלם במזומן לבחור הנחמד שזה עתה הוריד אותי ב- Antarctic Center.
הבחורה חשבה לה לרגע ולבסוף הסכימה.
מזל שנותרו ברשותי מס' שטרות של כסף מקומי כי אחרת הייתי באמת בצרה גדולה.
היה לי עוד מזל בכך שמשהו מנע ממני להיכנס ל- Antarctic Center כי אז באמת לא הייתי יכול לשמוע את הפלאפון מצלצל ולגלות כי אין לי שום רכב שמחכה לי ואני תקוע באמצע שום מקום בשעה 23:00 בלילה.
המשכתי מכאן לכיוון הטרמינל הראשי ומשקל התרמילים (יותר מ- 25 ק"ג על הגב) ממש לא הפריעו לי.
אחרי טרקים מרובי ימים עם תרמיל על הגב במשך רוב היום, צעידה קצרה זו לא אמורה להזיז לי.
עשיתי Check-in ממש מוקדם (בשעה 17:15 לטיסה של 19:45) וגיליתי כי ממש לא צריך לבוא לכאן עם דרכון, באם רוצים לעלות על טיסה מקומית של חברת Jetstar.
ממש אנשים "מאותגרים שכלית" יש כאן. למרות אינספור שלטי הדרכה המכווינים במדויק לאן כל נוסע צריך לצעוד, עדיין היו כאלו שנכנסו למטוס מהכיוון הלא נכון וגרמו לפקקי ענק בבטן המטוס.
הטיסה יצאה ב- 19:50 ותוך פחות משעה וכבר הגענו ליעד הסופי - Auckland Domestic Airport.
אספתי את התרמיל והתחלתי לצעוד לכיוון החניון שבו הושאר הרכב השכור שלי.
מאוד הופתעתי לגלות כי לא השאירו לי Voucher עבור החניה בשדה התעופה ונאלצתי לשלם סכום מאוד
מופקע (23$) ביציאה.
טיפ שימושי מס' 1
באם אתם מעוניינים להשכיר רכב ישירות משדה התעופה, כדאי שתזמינו טיסה מוקדמת ושיבואו לאסוף אתכם בחינם מהטרמינל הראשי ועד לחברת ההשכרה עצמה.
מאוד יקרה כאן החניה וחברת ההשכרה לא משתתפת בסבסוד מחיר החניה (בניגוד למה שנאמר לי בהתחלה כאשר הייתי ב- Christchurch).
אופן התשלום עבור חניה
בצורה זהה לזו הנהוגה בשדה התעופה שבישראל, גם כאן מקבלים שובר חניה שאותו צריך לשלם במכונה האוטומטית שנמצאת בחניון הרכבים עצמו ורק אח"כ להיכנס לרכב, להגיע למחסום, להכניס את הכרטיס המשולם למכונה האוטומטית ולנסוע לשלום.
מהר מאוד שמתי לב כי ה- Mazda Familia (דור קודם ל- Lantis 323) ממש לא מגיעה לרמה של הרכב הקודם שהיה ברשותי לא מעט זמן - Nissan Blue-Bird.
פשוט הבדלים של שמיים וארץ מבחינת רמת הגימור, חוזק המנוע וההאצה.
המרחק משדה התעופה ועד ל- Karaka היה פחות מ- 30 ק"מ ומהר מאוד ניווטתי את דרכי לשם.
ממש לא היתה בעיה למצוא את ביתם של Henry & Dianne שגרו ברח' Dyke Rd.113 וההרגשה היתה כמו לחזור הביתה לאחר תק' מאוד ארוכה.
פגשתי במקום את Betty וניהלנו ביחד שיחה מאוד מעניינת.
יותר מאוחר הצלחתי סוף סוף לגבות את הסרטונים "הסוררים" מכרטיס הזיכרון של המצלמה ובשעה טובה יכולתי ללכת לישון לאחר יום ממש עמוס בדרכים.
סוף יום שבת !
ביטלתי לעצמי את כל התוכניות להיום בבוקר וניסיתי לישון כמה שיותר. כנראה שאי אפשר להיפטר מהרגלים רבים, שכן מצאתי את עצמי מתעורר טבעית בידיוק בשעה שבה השעון המעורר היה אמור לצלצל ...
הכנתי לעצמי ארוחת בוקר טיפוסית של דייסת קוואקר עם דבש וצימוקים וכן כוס קפה וטים-טם.
לא להאמין כמה אוכל נשאר ברשותי - פירות, ירקות, גבינות, יוגורטים, מזון יבש, חטיפי אנרגיה, פירות יבשים ועוד.
לקחתי רק את האוכל שלא יתקלקל לי במסע העתידי ואת היתר השארתי ל- Kylo (ממש בר מזל).
יצא לי לשוחח מעט עם ליאנה ועם ההורים שכבר מאוד רצו לראות אותי בארץ.
משום מה, ממש לא רציתי לחזור לישראל וחשתי כי הטיול שלי עוד לא מיצה את עצמו וכי בכיף אני מסוגל להישאר כאן עוד מס' שבועות.
חקרתי מעט באינטרנט לגבי אופציות הבילוי שיהיו ב- Auckland לאחר שאני אנחת שם היום בערב.
ראיתי כי יש חנות עודפים של מותג ביגוד הספורט Ice Breaker שנמצא ממש ממול לשדה התעופה הבינלאומי
וכן עיני לא פסחו מהגנים הבוטנים שלא הספקתי לבקר בהם בפעם הקודמת שהייתי באיזור.
נעזרתי במכשיר שקילה מאוד קטן ומקורי ש- Kylo השאיל לי וראיתי כי התרמיל שלי שקל רק 17 ק"ג לאחר שדחפתי פנימה את כל הביגוד, הציוד והמתנות שאני עתיד לקחת לישראל (מגבלת המשקל היתה 20 ק"ג).
מאוד הייתי גאה בעצמי שיכולתי לחיות בצניעות וכך יכולתי לקנות עוד הרבה מזכרות ומתנות.
יותר מאוחר, לקחתי את הרכב שלי לעוד סיבוב בעיר ונסעתי עם Kylo למאפייה המקומית שהוא מאוד המליץ עליה.
לאחר שסיפרתי ל- Kylo אודות המסע המופלא שלי בעקבות הפאי הכי טעים ב- NZ, הוא ממש התלהב וטען כי אני חייב לנסות את ה- Pie המקומי שמכינים כאן בשכונת Avonhead.
כבר מרחוק - הניחוח היה מבטיח ומעורר תיאבון.
קניתי לעצמי Chicken Pie, בעוד Kylo התפרע וקנה בנוסף ל- Pie גם דונאט עם מילוי קרם וסוכר שרוף מעל.
אני חייב לציין כי ה- Pie שכאן ממש מעולה ומהווה מתחרה מאוד עיקש למקום הכי טוב שאכלתי בו פשטידת פאי עד כה ב- NZ (בעיירה Springfield).
לקינוח, Kylo השאיל לי חתיכה מהדונאט שהוא קנה לעצמו וזה היה טעים מאוד.
הטעם מאוד הזכיר לי את הפחזניות שמוכרים בישראל.
המשכנו משם בחזרה לביתו של Kylo ואני הרשיתי לעצמי לשחק עוד קצת במשחק ה- Modern Warfare-3.
אפילו סיימתי את המשחק על רמה דיי קשה עם ג'וייסטיק מאוד לא נוח (לעומת המקלדת והעכבר).
שיפור ניכר (לעומת אתמול) היה כאשר שנינו שיחקנו במוד ה- Multi Player וזכיתי ללא מעט מחמאות מהשחקן המנוסה והוותיק שישב לצידי.
תו"כ המשחק, לא הפסקנו לטחון עוגיות Pack&Save שעוד מלוות אותי מהימים ההם של Invercargill ועדיין לא הצלחנו לסיים אותם ביחד.
לקראת 16:00, התחלתי להעמיס לרכב את 2 התרמילים שלי ועוד שקית עם פירות יבשים להמשך הדרך.
אמרתי שלום והמון תודות למארח הנפלא - Ric-halo Thompson ויצאתי לדרכי.
יצא ממש טוב עבור שנינו בסופו של דבר.
אני זכיתי לאירוח חינמי במשך שלושת הלילות האחרונים ו- Kylo זכה לכמות מאוד נכבדה של אוכל, שתייה וציוד קמפינג (צידנית, קרחוניות ועוד).
הנסיעה משכונת Avonhead לרח' Export St (הממוקם 3 ק"מ צפונית לטרמינל שדה התעופה) לקחה
פחות מ- 15 דק' ועוד נסעתי ממש לאט ...
הבחור בקבלה של חברת השכרת הרכבים "Omega" - ציפה לבואי וברגע שנכנסתי לסניף, הוא מיד הגיש לי טופס עם כל הפרטים על השכרת הרכב העתידי שלי ב- Auckland.
שמתי לב כי קיבלתי רכב מסוג Mazda Familia שנת 1999 במחיר שהיה זהה למה ששילמתי עד כה.
כעבור מס' דק', הגיע ה- Shuttle החינמי ואסף אותי מהחניון ועד לטרמינל של ה- Domestic Flights.
היות ושעת הטיסה היתה רק ב- 19:45 ועכשיו בקושי 16:30, החלטתי לעשות ביקור קצרצר בנק' אטרקציה שנמצאת ממש ליד הטרמינל הראשי - Antarctic Center.
חבל רק שהאתר עתיד להיסגר ב- 17:30 וכאשר הגעתי למקום ב- 16:45, רוב חדרי התצוגות כבר היו סגורים. מאוד התלבטתי אם בכ"ז להיכנס, אך משהו עצר בעדי ואני מאוד שמח שכך זה התגלגל.
לאחר מס' דק' במקום - קיבלתי שיחת טלפון מאוד מלחיצה מבחורה שעבדה בחברת Omega והיא אמרה כי כרטיס האשראי שלי לא עבר בהצלחה וכי הרכב (שבניתי עליו לימים הקרובים) - לא יחכה לי בשדה התעופה.
מאוד נלחצי מהסיטואציה הזו, אך מהר מאוד התאפסתי על עצמי והעלתי חלופה ממש טובה - במקום לשלם בכרטיס אשראי, אני יכול לשלם במזומן לבחור הנחמד שזה עתה הוריד אותי ב- Antarctic Center.
הבחורה חשבה לה לרגע ולבסוף הסכימה.
מזל שנותרו ברשותי מס' שטרות של כסף מקומי כי אחרת הייתי באמת בצרה גדולה.
היה לי עוד מזל בכך שמשהו מנע ממני להיכנס ל- Antarctic Center כי אז באמת לא הייתי יכול לשמוע את הפלאפון מצלצל ולגלות כי אין לי שום רכב שמחכה לי ואני תקוע באמצע שום מקום בשעה 23:00 בלילה.
המשכתי מכאן לכיוון הטרמינל הראשי ומשקל התרמילים (יותר מ- 25 ק"ג על הגב) ממש לא הפריעו לי.
אחרי טרקים מרובי ימים עם תרמיל על הגב במשך רוב היום, צעידה קצרה זו לא אמורה להזיז לי.
עשיתי Check-in ממש מוקדם (בשעה 17:15 לטיסה של 19:45) וגיליתי כי ממש לא צריך לבוא לכאן עם דרכון, באם רוצים לעלות על טיסה מקומית של חברת Jetstar.
ממש אנשים "מאותגרים שכלית" יש כאן. למרות אינספור שלטי הדרכה המכווינים במדויק לאן כל נוסע צריך לצעוד, עדיין היו כאלו שנכנסו למטוס מהכיוון הלא נכון וגרמו לפקקי ענק בבטן המטוס.
הטיסה יצאה ב- 19:50 ותוך פחות משעה וכבר הגענו ליעד הסופי - Auckland Domestic Airport.
אספתי את התרמיל והתחלתי לצעוד לכיוון החניון שבו הושאר הרכב השכור שלי.
מאוד הופתעתי לגלות כי לא השאירו לי Voucher עבור החניה בשדה התעופה ונאלצתי לשלם סכום מאוד
מופקע (23$) ביציאה.
טיפ שימושי מס' 1
באם אתם מעוניינים להשכיר רכב ישירות משדה התעופה, כדאי שתזמינו טיסה מוקדמת ושיבואו לאסוף אתכם בחינם מהטרמינל הראשי ועד לחברת ההשכרה עצמה.
מאוד יקרה כאן החניה וחברת ההשכרה לא משתתפת בסבסוד מחיר החניה (בניגוד למה שנאמר לי בהתחלה כאשר הייתי ב- Christchurch).
אופן התשלום עבור חניה
בצורה זהה לזו הנהוגה בשדה התעופה שבישראל, גם כאן מקבלים שובר חניה שאותו צריך לשלם במכונה האוטומטית שנמצאת בחניון הרכבים עצמו ורק אח"כ להיכנס לרכב, להגיע למחסום, להכניס את הכרטיס המשולם למכונה האוטומטית ולנסוע לשלום.
מהר מאוד שמתי לב כי ה- Mazda Familia (דור קודם ל- Lantis 323) ממש לא מגיעה לרמה של הרכב הקודם שהיה ברשותי לא מעט זמן - Nissan Blue-Bird.
פשוט הבדלים של שמיים וארץ מבחינת רמת הגימור, חוזק המנוע וההאצה.
 |
| Mazda Familia DQK-334 |
ממש לא היתה בעיה למצוא את ביתם של Henry & Dianne שגרו ברח' Dyke Rd.113 וההרגשה היתה כמו לחזור הביתה לאחר תק' מאוד ארוכה.
פגשתי במקום את Betty וניהלנו ביחד שיחה מאוד מעניינת.
יותר מאוחר הצלחתי סוף סוף לגבות את הסרטונים "הסוררים" מכרטיס הזיכרון של המצלמה ובשעה טובה יכולתי ללכת לישון לאחר יום ממש עמוס בדרכים.
סוף יום שבת !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה