למרות 3 שכבות של שמיכות פוך, עדיין היה לי מאוד קר בלילה.
Marianne סיפרה לי כי בחורף ממש קפוא כאן והם צריכים להבעיר אש במשך כל היום והלילה
ב- Fire Place שיש להם במטבח. לפחות הם עשו בחוכמה והחום שנוצר בקמין - משמש להרתחת המים שאיתם הם מתרחצים וכך הם חוסכים בחשמל ...
כמו ב- Nelson, גם היום גיליתי כי פיסות נייר קטנות ומעצבנות נדבקו לי לכביסה וזה היה מאוד מוזר כי בדקתי פעמים את כל הכיסים של המכנסים, טרם העברתי אותם ל- Marianne שעשתה כביסה אתמול.
בשעה 8:00 על הדקה, חיכתה לי Marianne עם ארוחת הבוקר המאוד מושקעת שהיא הכינה במיוחד עבורי.
כמו בפעם הקודמת שהייתי כאן, גם היום בבוקר השולחן היה ערוך והכיל את כל הטוב שיכולתי לדמיין ואף יותר.
לארוחת הבוקר היו: יוגורטים, ריבות, גבינות, סלטים, חצילים על האש, חלה טרייה שנאפתה על הבוקר וכן ביצים אורגניות מהתרנגולות שהם מגדלים בחצר. היה ממש נחמד מצד Marianne להכין ארוחת בריאות שכזו.
תו"כ ארוחת הבוקר, יצא לי לנהל שיחה מאוד מעניינת עם Marianne והיא נתנה לי מס' טיפים להמשך המסע שלי ב- NZ. פשוט אישה עם לב זהב.
לאחר הארוחה, כאשר באתי לסדר את כל הציוד והאוכל, שמתי לב כי Marianne הואילה בטובה לארגן את כל החפצים שלי והניחה אותם במסודר על השיש במטבח. זה ממש הפתיע אותי לטובה ורק מעיד על כמה האנשים ב- NZ הם ממש נחמדים וטובי לב.
סיימתי לקפל ולהעמיס את כל הציוד לרכב וחזרתי ל- Dick & Marianne עם מתנת פרידה סימלית.
שמרתי לי צנצנת דבש טהור וייחודי, שקניתי עוד בחנות האורגנית ליד Cronwell, וזאת היתה אחלה של מתנה עבורם, שכן Marianne מאוד אוהבת דבש (כמו Rosalie ב- Invercargill).
ליטפתי לשלום את Jack & Buffy, כלבי ה- Stafficher Terrier הנאמנים והחמודים של המארחים ולאחר אינסוף חיבוקים, נשיקות ואמירת תודה רבה, נכנסתי לרכב והמשכתי הלאה במסע המופלא שלי.
Dick & Marianne נופפו לי לשלום ובכך סיימתי את השהות המדהימה שלי באיזור ה- South-land של NZ.
כלקח מימים עברו, נזכרתי שצריך לשריין מקום לינה ב- Dunedin מראש !
עצרתי לצד הדרך באחד החניונים וניסיתי ללא הצלחה למצוא לי מקום לינה להיום בערב.
המטלה ממש לא היתה פשוטה ולא מעט פעמים קיבלתי סירוב מצד בעלי האכסניות שטענו כי המקום תפוס עד אפס מקום בשל העובדה כי עכשיו מתחילים הסטודנטים ללמוד והם תופסים כל חדר אפשרי בעיר.
בפעם החמישית, סוף סוף הצלחתי למצוא מקום פנוי- Chalet Backpackers.
הרבה מזה נובע בשל העובדה כי מיקום האכסניה הינו לא ממש במרכז העיר ונדרש רכב בכדי להגיע לשם.
בשעה טובה, התחלתי בנסיעה ע"ג SH-1 מ- Balclutha ועד ל- Dunedin.
מהר מאוד עזבתי את SH-1 (לפי עצתה של Marianne שמכירה כל פינה כאן באיזור) ועליתי על הכביש הכי ארוך והכי טוב שיצא לי לנהוג עליו בכל איזור ה- South-land.
לכביש זה קוראים: Southern Scenic Rd והוא ליווה אותי עוד מלפני 3 שבועות כאשר הגעתי מאיזור Cromwell ל- Balclutha, עבר דרך ה- Catlins עד ל- Invercargill ואז עלה עד ל- Te-Anau.
מאיזור ה- Fiordland חזרתי עם כביש זה ל- Tuatapere והיום אני ממשיך איתו עד ל- Dunedin.
בהחלט הכביש הכי טוב שגם מאוד נוח לנהיגה, גם עובר דרך נוף עוצר נשימה וגם ממש לא עמוס כמו הכבישים המהירים כדוגמת SH-1.
טיפ שימושי מס' 1
בכל הזדמנות שתהיה לכם, אך תפספסו את הנהיגה הרגועה על הכביש Southern Scenic Rd.
אני גמעתי כל ק"מ אפשרי של כביש ארוך זה ולא הצטערתי על כך לרגע !
מידי פעם עצרתי לצלם נופים ממש יפים של המפרצים והחופים שהיו במרחק נגיעה מהכביש הצדדי.
עברתי ליד העיירה Brighton ומשם חזרתי בחזרה לכביש הראשי SH-1.
הגעתי ממש בקלות ל- Dunedin City Center והחניתי את הרכב בחניה של ה- Octagon.
משם ועד ל- i-site היה מרחק מאוד קצר ועל הדרך חלפתי ע"פ לא מעט מבנים היסטוריים שנבנו בסגנון בנייה ויקטוריאני (מאוד מרהיב).
הבחור בקבלה של ה- i-site היה מאוד נחמד ועזר לי לתכנן את המשך זמן שהייתי כאן בעיירה זו.
בשל העובדה כי החנייה ברחבת ה- Octagon היא מקס' לשעה, דיי מיהרתי בחזרה לרכב לפני שאיזה פקח יבוא וישאיר לי הפתעה על חלון הרכב.
החלטתי לעשות Check-in מוקדם באכסניה Chalet B.P כי בעלת המקום סוגרת את הקופה ב- 18:00.
זאת היתה החלטה ממש טובה ונתנה לי מרווח נשימה לקראת המשך היום העמוס שמצפה לי.
לא היה פשוט להגיע לאכסניה שהיתה ממוקמת על High St.229 וכמובן שלא מצאתי חניה זמינה.
מלית ברירה, החניתי את הרכב בחניה של אחד הדיירים בסביבה וטסתי לעשות Check-in לפני שהוא ישים לב שאני חונה בחנייה הפרטית שלו. לא נעים, אבל אין מה לעשות ...
לאחר ששילמתי במזומן (אין אופציה ל- Eftpos) ופרקתי את כל הציוד והאוכל, חזרתי לרכב ומיד הזזתי אותו מהחניה הפרטית של דיירי המקום.
נסעתי מעט למטה על רחוב High St והשתמשתי בטריק שלמדתי עוד ב- Paihia. הנחתי את שובר החניה ששילמתי עוד מאיזור ה- Octagon ויצאתי לחקור את מה שיש לעיר זו להציע.
נק' העניין הראשונה שלי בעיר היתה מפעל השוקולד של Cadbury World.
שילמתי 20$ עבור הסיור המודרך, ויצא ממש טוב שהסיור הבא אמור להתחיל בעוד פחות מ- 5 דק'.
ממש נשמתי לרווחה כאשר ראיתי ש- 3 המטיילים הישראלים המעצבנים שפגשתי לראשונה
ב- Routeburn Track (ואח"כ גם ב- Kepler Track) לא יהיו ביחד איתי בסיור הקרוב.
2 הבחורות היו יחסית בסדר, אך אני לא אשכח את המנוול החצוף שכל הזמן השוויץ על כמה "גבר גבר" הוא.
נזכרתי שבסוף הוא לא עשה את כל המסלול הקשה של ה- Kepler וכמעט צחקתי עליו בפנים עד כמה נמושה ופחדן הוא היה בסופו של יום ...
הסיור במפעל השוקולד היה מאוד מעניין. היינו קב' של 4 וממש שמחתי שלא היו יותר אנשים.
בהתחלה הראו לנו סרטון קצרצר אודות אופן הכנת השוקולד מרגע קטיפתו וייבושו (בדר"כ במדינות אפריקה או דרום אמריקה) ועד שהוא מגיע למדינות אירופה ושם מורכב לתצורה הסופית שכולם מכירים.
בשלב זה, המדריך ביקש מכ"א שישאיר את התיק ואת המצלמות בלוקרים טרם הכניסה למפעל.
הם טענו כי זה עבור הבטיחות שלנו, אך זה דיי ברור כי הם לא מעוניינים בריגול תעשייתי ...
בכניסה למפעל ניצבו להם מס' רכבים עתיקים שיועדו להובלת השוקולד בין המפעלים השונים כאן ב- NZ.
ממש מצחיק להסתכל על רכבי האספנות ולדמיין איך הם נסעו לפני כ- מאה שנים והובילו את הסחורה היקרה.
מכאן המדריך הוביל אותנו לתוך מס' חדרים שבהם יוצרו השוקולד. היה מאוד מעניין להסתכל ולקרוא מהיכן מגיע כל שוקולד ומהן המרכיבים שמייחדים דווקא אותו. עד היום, כלל לא ידעתי מהן התרכובות שמהן מרכיבים את השוקולד המריר (85% מוצקי קקאו), השוקולד חלב, השוקולד הלבן והשוקולד התעשייתי (המיוצר עבור כל אותם אמנים שמפסלים יצירות אומנות משוקולד) וזאת היתה חוויה לימודית מאוד מעניינת.
לאורך הסיור עצרנו ליד פסי הייצור של רוב סוגי השוקולד וכמובן שהיו טעימות מתוקות במקום.
כמו ילדים קטנים, קיבלנו שקית הפתעות ומילאנו אותה בשוקולדים רבים לאורך המסלול התיירותי כאן במפעל השוקולד. המדריך אף הוסיף ושאל מס' שאלות, שמי שידע את התשובה עליהן - קיבל עוד מס' שוקולדים כבונוס.
יצא לי לטעום לא מעט סוגים נחמדים וטעימים, החל מפרלינים, שוקולד קינדר, Rose Chocolate ועוד.
בשלב מסוים נכנסנו לתוך Silo ענקי ושם המדריך לחץ על כפתור וקערה ענקית שהכילה יותר
מ- 1000 ק"ג של שוקולד נוזלי, הסתובבה והפילה את כל התכולה ממש מטר לידנו.
הנינוח של השוקולד הטרי - שזה עתה נשפך כנהר מעלינו, היה מחזה יוצא דופן וממש עצרתי בעדי מללכת ולטעום משאריות השוקולד הנוזלי שעוד נותרו בסביבה.
מכאן המשכנו ונכנסנו לעוד חדר טעימות ויצא לי לטעום שוקולד חלב סמיך וסופר מתוק !
מרוב שהוא היה טעים, ביקשתי Refill ולמדריך לא היתה בעיה אם זה. שלושת האנשים שהיו לצידו קצת לא הבינו איך אני מסוגל לקחת עוד מנה, בעוד הם לא מצליחים לסיים את שלהם מרוב שהיא היתה מאוד מתוקה.
סה"כ הביקור כאן ב- Cadbury World Chocolate Factory היה מאוד שווה ומאוד שמחתי שלא ויתרתי לעצמי והגעתי לכאן, למרות היום העמוס שיש לי היום.
חזרתי לכניסה ועשיתי סיור קצרצר במוזיאון המרהיב שיש כאן במרכז המבקרים.
מכאן המשכתי הלאה וצעדתי לי בניחותה ברחבי מרכז העיר Dunedin עד שהגעתי בחזרה לרכבי.
התנעתי את הרכב ויצאתי לחקור את נק' העניין הנוספת להיום - Otago Peninsula.
רבות שמעתי על חצי האי המופלא הזה וסוף סוף יש לי הזמנות לחקור בעצמי עד כמה טוב ומעניין הוא.
בחרתי לנסוע דרך כביש החוף (בכניסה לחצי האי יש 2 מסלולים שמקיפים את כל האיזור) שהיה מאוד יפה ועצרתי לא מעט פעמים בכדי לצלם את הנוף שהיה "מעבר לפינה".
שמתי לב כי Otago Peninsula הינו גן עדן עבור רוכבי אופני הכביש שמציפים את האיזור ורוכבים להנאתם כאילו אין מחר. אפשר להבין כי הם מאוד אוהבים לעסוק בספורט, אך ממש אני לא מסכים שמותר להם לתפוס נתיב נסיעה שלם ולעכב את התנועה בצורה מאוד מוגזמת ומסוכנת (עבור 2 הצדדים).
פניתי בשלב מסוים לדרך צדדית ומפותלת שהובילה ל- Larnachs Castle.
טירה זו מאוד מפורסמת בשל היותה הטירה היחידה שנבנתה אי פעם בכל NZ.
כבר בכניסה קידם את פני מניאק ששדד ממני 27$ עבור התענוג המפוקפק של להיכנס ולחנות בחניון הרכבים.
בדיעבד הסתבר לי כי ניתן היה להיכנס בחינם למתחם אם מציינים במפורש כי אין שום כוונה להיכנס לתוך הטירה עצמה. כנראה שיודעים על דברים חכמים רק בדיעבד ...
החניתי את הרכב והתחלתי לצעוד "בדרך נוף" מקסימה שהובילה עד לטירה.
פרחים ססגוניים ושלל צמחים מקומייים קידמו את פני עד שהגעתי לגולת הכותרת של המקום - הטירה המפוארת בכבודה ובעצמה.
צילמתי לא מעט את המקום היפייפה הזה. קצת חבל היה שלא ניתן היה לצלם ולהסריט את הטירה מבפנים ולפי דעתי זאת ממש חוצפה שאנשים משלמים סכום כה גבוה ובסוף מתאכזבים לגלות כי אסור להם לצלם את המקום שהם הגיעו אליו מלכתחילה.
ממה שכן, אני יכול לומר (לא דרך התמונות) - בטירה יש 5 קומות עם לא פחות מ- 6 חדרי שינה ענקיים.
ישנו מרתף (יותר מזכיר צינוק) ששם מאוחסנים כלי הנשק וכן גג מרשים שמשם יש נוף מאוד מרהיב לעבר כל אזור Otago Peninsula.
יצאתי מעט מאוכזב מהטירה והתחלתי לצעוד במסלול המעגלי שהקיף את המתחם.
שמתי לב כי יש במקום חווה של סוסים ומי שמגיע לכאן ובוחר להישאר ללילה ב- Lodge הפרטי שבצמוד לטירה, כנראה גם יכול לקבל סיור מודרך על אחד הסוסים שבמקום.
הנוף כאן באמת מדהים ומאוד מומלץ לעשות סיבוב בגינת הירק המושקעת שבעלי המקום טיפחו.
פשוט להרגיש כאילו חוזרים מאות שנים אחורה לתק' ימי הביניים.
יצאתי מכאן והמשכתי הלאה לחוף עם שם ממש מפחיד - Sandfly Beach.
לא התרגשתי יותר מידי לנוכח השם של המקום ונסעתי לחקור מה יש באיזור. להפתעתי, לא קידמו את פני זבובי חול והמקום מאוד נקי ושקט.
במקום יש נק' תצפית ומסלול הליכה (40 דק' לכיוון אחד) שמגיע עד לנק' מחבוא שמשם ניתן לראות מס' בעלי חיים ימיים, לרבות NZ Seals.
מפאת קוצר הזמן, הגעתי עד לנק' התצפית והשקפתי אל עבר הגלים שנשברו על קו החוף ואל עבר הסלעים הענקיים שהיו באמצע האוקינוס.
מנק' זו המשכתי לעוד אטרקציה מעניינת ומרשימה - Royal Albatross Colony.
הנסיעה לשם היתה על כביש מאוד צר ומפותל וממש בנס יצאתי משם בשלום !
טיפ שימושי מס' 2
המושבה של ה- Royal Albatross, נמצאת בקצה המרוחק של Otago Peninsula ונדרש לבוא לכאן יחסית מוקדם שכן הסיור המודרך האחרון יוצא ב- 17:00 ואין כל דרך לצפות באותם עופות מרהיבים, מבלי לשלם.
איך שיצאתי מהרכב, כבר הרגשתי את האווירה הרגועה שאיזור זה משרה. מהפינה ממולי ניצב לו
Sea Gull צייצני ומעלי טס לו במרומים Royal Albatross עם מוטת כנפיים מאוד ארוכה ומרשימה.
זאת היתה הפעם הראשונה שלי אי פעם שיצא לי לראות את הציפור הנדירה הזאת במציאות.
ממש הלך לי טוב עם התזמונים היום וגם הפעם הגעתי למרכז המבקרים וכעבור 5 דק' התחיל הסיור המודרך האחרון שאליו נרשמתי.
עשיתי ממש בשכל והזמנתי כרטיס משולב שכלל ביקור במושבה ונק' הקינון של אותם הציפורים המיוחדות ואח"כ כלל גם ביקור בבונקר תת-קרקעי שאיחסנו בו תותח מפלצתי בקוטר 6 אינצ' שהיה חלק ממערך הגנת החופים כנגד הפולש הסובייטי לפני יותר מ- 100 שנים.
אין כמו להתחיל את הסיור עם סרטון טבע קצרצר ויפייפה שהסביר למה ה- Albatross החליטו להגיע דווקא לנק' זו ב- Otago Peninsula ולהקים כאן מושבה.
מסתבר שהמקום כאן הינו היחידי בעולם שבו מתייחדים Royal Albatross וזה כבר משהו ששווה לבוא עבורו.
מכאן התחיל טיפוס מאוד קצרצר לעבר נק' המחבוא שמשם יכולנו לצפות אל עבר שטח הקינון של אותם הציפורים. ממש טוב שהבאתי עימי את המצלמה עם ה- Zoom המטורף (X35), כי כך יכולתי לצלם ולהסריט ממש מקרוב את הציפורים ששמרו על הגוזלים.
מאוד שמחתי שהגעתי לכאן ויצא לי לחזות באותם ציפורים מופלאות. הסכום הגבוה שגובים עבור הסיור הינו מאוד זניח לעומת היופי והעובדה כי באף מקום בעולם לא תהיה הזדמנות כמו כאן לצפות בציפורים אלו מתייחדות אחד עם השנייה.
המשך הסיור הוביל אל תוך בונקר תת-קרקעי שהיה חלק ממערך ההגנה של NZ.
בבונקר היו מס' חדרי מגורים, מחסני תחמושת ונק' תצפית שנשתמרו בצורה מצויינת עד היום.
גולת הכותרת של בונקר זה - היה Armstrong Disappearing Gun שיכול היה לירות פגז ואז לחזור למסתור (ע"י הרתע) עד טעינת הפגז הבא וחוזר חלילה. בדרך זו ניתן היה לשמור עליו מפני תקיפה ארטילרית מצד האוייבים הסובייטים.
תותח זה היה "גאוות המולדת", אך הוא לא היה היחידי. לאורך כל קו החוף, כאן ב- Otago Peninsula,
ה- NZ בנו לעצמם רשת סבוכה ומרשימה של תותחים בקוטרים שונים וכן שוחות מלחמה, נק' תצפית עם מקלעים, מרגמות ותחנות ממסר ותקשורת. בתור אחד שהיה בצבא ועבר קורס קצינים, אני יכול לומר כי קו ההגנה שהם בנו כאן היה יותר ממרשים והם חשבו ממש על הכל.
סיימנו את הביקור המעניין בבונקר ואיך שיצאנו החוצה, קידמו את פנינו להקה מאוד גדולה של Sea Gulls.
רעש הציוצים שלהם היה כה חזק שבחיים לא שמעתי, וממש נאלצתי לסתום את האוזניים לפני שהם יתפוצצו מרוב הלחץ.
סוף סוף יצא לי לראות ולצם את אחד ה- Albatross כאשר הוא משייט לו באוויר הפתוח.
לאורך כל הביקור שלי כאן, לא הצלחתי לתפוס את הציפור במעופה ויש לי היום המון מזל !
היות ולא ניתן היה להיכנס ולראות את ה- Lighthouse של המקום (שטח קינון עבור הציפורים), המשכתי לצעוד לכיוון הצוק שממנו אפשר היה לצפות אליו. סוף סוף ראיתי איך קוראים לצמח המוזר עם "הנחשים" שנדבק לכל סלע ורואים אותו מוטל ללא רוח חיים לאורך כל החופים באי הדרומי של ניו-זילנד - Rimurapa.
מסתבר שאותו צמח, בכדי לשרוד - נדבק לסלע והזרועות שלו (שמאוד מזכירות נחשים) - למעשה עוזרות לו לצוף מעל פני המים.
סיימתי את הביקור המוצלח במושבה והתחלתי בנסיעה חזרה ל- Dunedin. על הדרך עצרתי
ב- Portobello Bay ושם ניצב לו תותח מתנייע שגם היה חלק ממערך הגנת החופים של NZ.
יותר מאוחר קיבלתי שיחת טלפון מאוד לא צפויה מדן (הבחור שטיילתי איתו ב- Milford Track).
הוא רצה לדעת על חברות להשכרת רכבים מפני שהרכב שלו נמעך כמעט לחלוטין באותו היום.
קצת לא נעים, אך לפחות הוא יצא ללא שריטה מכל הסיפור הזה.
הגעתי לאכסניה ב- Dunedin וניצלתי היטב את כישורי החנייה שרכשתי לאורך השנים כשגרתי בעיר חיפה.
במקום נותרה חניה בודדת שהיתה מאוד צפופה ומסובכת, אך אותי זה לא עניין ועל הנסיון הראשון הצלחתי להחנות את הרכב בצורה מושלמת.
עשיתי מקלחת חמימה לאחר יום עמוס בדרכים וגיליתי בזמן הכנת ארוחת הערב כי Marianne הואילה בטובה ושמה בשקית האוכל שלי - את החלה שהיא אפתה על הבוקר. איזו הפתעה נחמדה ...
התקשרתי לחברים שפגשתי לפני מס' שבועות - Brent & Jan אשרים גרים ב- Timaru וסיכמנו שאבוא להתארח אלצהם מחר בערב.
סוף יום ו' !
מבחר סרטונים מיום זה:
מבחר תמונות מיום סופר עמוס זה:
(לאלבום המלא, לחצ/י כאן או כאן)
Marianne סיפרה לי כי בחורף ממש קפוא כאן והם צריכים להבעיר אש במשך כל היום והלילה
ב- Fire Place שיש להם במטבח. לפחות הם עשו בחוכמה והחום שנוצר בקמין - משמש להרתחת המים שאיתם הם מתרחצים וכך הם חוסכים בחשמל ...
כמו ב- Nelson, גם היום גיליתי כי פיסות נייר קטנות ומעצבנות נדבקו לי לכביסה וזה היה מאוד מוזר כי בדקתי פעמים את כל הכיסים של המכנסים, טרם העברתי אותם ל- Marianne שעשתה כביסה אתמול.
בשעה 8:00 על הדקה, חיכתה לי Marianne עם ארוחת הבוקר המאוד מושקעת שהיא הכינה במיוחד עבורי.
כמו בפעם הקודמת שהייתי כאן, גם היום בבוקר השולחן היה ערוך והכיל את כל הטוב שיכולתי לדמיין ואף יותר.
לארוחת הבוקר היו: יוגורטים, ריבות, גבינות, סלטים, חצילים על האש, חלה טרייה שנאפתה על הבוקר וכן ביצים אורגניות מהתרנגולות שהם מגדלים בחצר. היה ממש נחמד מצד Marianne להכין ארוחת בריאות שכזו.
תו"כ ארוחת הבוקר, יצא לי לנהל שיחה מאוד מעניינת עם Marianne והיא נתנה לי מס' טיפים להמשך המסע שלי ב- NZ. פשוט אישה עם לב זהב.
לאחר הארוחה, כאשר באתי לסדר את כל הציוד והאוכל, שמתי לב כי Marianne הואילה בטובה לארגן את כל החפצים שלי והניחה אותם במסודר על השיש במטבח. זה ממש הפתיע אותי לטובה ורק מעיד על כמה האנשים ב- NZ הם ממש נחמדים וטובי לב.
סיימתי לקפל ולהעמיס את כל הציוד לרכב וחזרתי ל- Dick & Marianne עם מתנת פרידה סימלית.
שמרתי לי צנצנת דבש טהור וייחודי, שקניתי עוד בחנות האורגנית ליד Cronwell, וזאת היתה אחלה של מתנה עבורם, שכן Marianne מאוד אוהבת דבש (כמו Rosalie ב- Invercargill).
ליטפתי לשלום את Jack & Buffy, כלבי ה- Stafficher Terrier הנאמנים והחמודים של המארחים ולאחר אינסוף חיבוקים, נשיקות ואמירת תודה רבה, נכנסתי לרכב והמשכתי הלאה במסע המופלא שלי.
Dick & Marianne נופפו לי לשלום ובכך סיימתי את השהות המדהימה שלי באיזור ה- South-land של NZ.
כלקח מימים עברו, נזכרתי שצריך לשריין מקום לינה ב- Dunedin מראש !
עצרתי לצד הדרך באחד החניונים וניסיתי ללא הצלחה למצוא לי מקום לינה להיום בערב.
המטלה ממש לא היתה פשוטה ולא מעט פעמים קיבלתי סירוב מצד בעלי האכסניות שטענו כי המקום תפוס עד אפס מקום בשל העובדה כי עכשיו מתחילים הסטודנטים ללמוד והם תופסים כל חדר אפשרי בעיר.
בפעם החמישית, סוף סוף הצלחתי למצוא מקום פנוי- Chalet Backpackers.
הרבה מזה נובע בשל העובדה כי מיקום האכסניה הינו לא ממש במרכז העיר ונדרש רכב בכדי להגיע לשם.
בשעה טובה, התחלתי בנסיעה ע"ג SH-1 מ- Balclutha ועד ל- Dunedin.
מהר מאוד עזבתי את SH-1 (לפי עצתה של Marianne שמכירה כל פינה כאן באיזור) ועליתי על הכביש הכי ארוך והכי טוב שיצא לי לנהוג עליו בכל איזור ה- South-land.
לכביש זה קוראים: Southern Scenic Rd והוא ליווה אותי עוד מלפני 3 שבועות כאשר הגעתי מאיזור Cromwell ל- Balclutha, עבר דרך ה- Catlins עד ל- Invercargill ואז עלה עד ל- Te-Anau.
מאיזור ה- Fiordland חזרתי עם כביש זה ל- Tuatapere והיום אני ממשיך איתו עד ל- Dunedin.
בהחלט הכביש הכי טוב שגם מאוד נוח לנהיגה, גם עובר דרך נוף עוצר נשימה וגם ממש לא עמוס כמו הכבישים המהירים כדוגמת SH-1.
 |
| Nice Rest Area near Brighton |
טיפ שימושי מס' 1
בכל הזדמנות שתהיה לכם, אך תפספסו את הנהיגה הרגועה על הכביש Southern Scenic Rd.
אני גמעתי כל ק"מ אפשרי של כביש ארוך זה ולא הצטערתי על כך לרגע !
מידי פעם עצרתי לצלם נופים ממש יפים של המפרצים והחופים שהיו במרחק נגיעה מהכביש הצדדי.
עברתי ליד העיירה Brighton ומשם חזרתי בחזרה לכביש הראשי SH-1.
 |
| Bridge on the way to Brighton |
משם ועד ל- i-site היה מרחק מאוד קצר ועל הדרך חלפתי ע"פ לא מעט מבנים היסטוריים שנבנו בסגנון בנייה ויקטוריאני (מאוד מרהיב).
 |
| Nice construction in Dunedin |
בשל העובדה כי החנייה ברחבת ה- Octagon היא מקס' לשעה, דיי מיהרתי בחזרה לרכב לפני שאיזה פקח יבוא וישאיר לי הפתעה על חלון הרכב.
 |
| Nice construction in Dunedin |
זאת היתה החלטה ממש טובה ונתנה לי מרווח נשימה לקראת המשך היום העמוס שמצפה לי.
לא היה פשוט להגיע לאכסניה שהיתה ממוקמת על High St.229 וכמובן שלא מצאתי חניה זמינה.
מלית ברירה, החניתי את הרכב בחניה של אחד הדיירים בסביבה וטסתי לעשות Check-in לפני שהוא ישים לב שאני חונה בחנייה הפרטית שלו. לא נעים, אבל אין מה לעשות ...
לאחר ששילמתי במזומן (אין אופציה ל- Eftpos) ופרקתי את כל הציוד והאוכל, חזרתי לרכב ומיד הזזתי אותו מהחניה הפרטית של דיירי המקום.
נסעתי מעט למטה על רחוב High St והשתמשתי בטריק שלמדתי עוד ב- Paihia. הנחתי את שובר החניה ששילמתי עוד מאיזור ה- Octagon ויצאתי לחקור את מה שיש לעיר זו להציע.
 |
| Rail Station in Dunedin |
שילמתי 20$ עבור הסיור המודרך, ויצא ממש טוב שהסיור הבא אמור להתחיל בעוד פחות מ- 5 דק'.
 |
| Cadbury World Entrance |
ב- Routeburn Track (ואח"כ גם ב- Kepler Track) לא יהיו ביחד איתי בסיור הקרוב.
2 הבחורות היו יחסית בסדר, אך אני לא אשכח את המנוול החצוף שכל הזמן השוויץ על כמה "גבר גבר" הוא.
נזכרתי שבסוף הוא לא עשה את כל המסלול הקשה של ה- Kepler וכמעט צחקתי עליו בפנים עד כמה נמושה ופחדן הוא היה בסופו של יום ...
הסיור במפעל השוקולד היה מאוד מעניין. היינו קב' של 4 וממש שמחתי שלא היו יותר אנשים.
בהתחלה הראו לנו סרטון קצרצר אודות אופן הכנת השוקולד מרגע קטיפתו וייבושו (בדר"כ במדינות אפריקה או דרום אמריקה) ועד שהוא מגיע למדינות אירופה ושם מורכב לתצורה הסופית שכולם מכירים.
 |
| Chocolates in Cadbury World |
הם טענו כי זה עבור הבטיחות שלנו, אך זה דיי ברור כי הם לא מעוניינים בריגול תעשייתי ...
בכניסה למפעל ניצבו להם מס' רכבים עתיקים שיועדו להובלת השוקולד בין המפעלים השונים כאן ב- NZ.
ממש מצחיק להסתכל על רכבי האספנות ולדמיין איך הם נסעו לפני כ- מאה שנים והובילו את הסחורה היקרה.
 |
| Old Transport car at Cadbury World |
לאורך הסיור עצרנו ליד פסי הייצור של רוב סוגי השוקולד וכמובן שהיו טעימות מתוקות במקום.
כמו ילדים קטנים, קיבלנו שקית הפתעות ומילאנו אותה בשוקולדים רבים לאורך המסלול התיירותי כאן במפעל השוקולד. המדריך אף הוסיף ושאל מס' שאלות, שמי שידע את התשובה עליהן - קיבל עוד מס' שוקולדים כבונוס.
 |
| Cadbury World Chocolates |
בשלב מסוים נכנסנו לתוך Silo ענקי ושם המדריך לחץ על כפתור וקערה ענקית שהכילה יותר
מ- 1000 ק"ג של שוקולד נוזלי, הסתובבה והפילה את כל התכולה ממש מטר לידנו.
הנינוח של השוקולד הטרי - שזה עתה נשפך כנהר מעלינו, היה מחזה יוצא דופן וממש עצרתי בעדי מללכת ולטעום משאריות השוקולד הנוזלי שעוד נותרו בסביבה.
מכאן המשכנו ונכנסנו לעוד חדר טעימות ויצא לי לטעום שוקולד חלב סמיך וסופר מתוק !
מרוב שהוא היה טעים, ביקשתי Refill ולמדריך לא היתה בעיה אם זה. שלושת האנשים שהיו לצידו קצת לא הבינו איך אני מסוגל לקחת עוד מנה, בעוד הם לא מצליחים לסיים את שלהם מרוב שהיא היתה מאוד מתוקה.
סה"כ הביקור כאן ב- Cadbury World Chocolate Factory היה מאוד שווה ומאוד שמחתי שלא ויתרתי לעצמי והגעתי לכאן, למרות היום העמוס שיש לי היום.
חזרתי לכניסה ועשיתי סיור קצרצר במוזיאון המרהיב שיש כאן במרכז המבקרים.
מכאן המשכתי הלאה וצעדתי לי בניחותה ברחבי מרכז העיר Dunedin עד שהגעתי בחזרה לרכבי.
 |
| Chinese Gardens at Dunedin |
רבות שמעתי על חצי האי המופלא הזה וסוף סוף יש לי הזמנות לחקור בעצמי עד כמה טוב ומעניין הוא.
בחרתי לנסוע דרך כביש החוף (בכניסה לחצי האי יש 2 מסלולים שמקיפים את כל האיזור) שהיה מאוד יפה ועצרתי לא מעט פעמים בכדי לצלם את הנוף שהיה "מעבר לפינה".
 |
| Jetty in Otago Peninsula |
פניתי בשלב מסוים לדרך צדדית ומפותלת שהובילה ל- Larnachs Castle.
טירה זו מאוד מפורסמת בשל היותה הטירה היחידה שנבנתה אי פעם בכל NZ.
כבר בכניסה קידם את פני מניאק ששדד ממני 27$ עבור התענוג המפוקפק של להיכנס ולחנות בחניון הרכבים.
בדיעבד הסתבר לי כי ניתן היה להיכנס בחינם למתחם אם מציינים במפורש כי אין שום כוונה להיכנס לתוך הטירה עצמה. כנראה שיודעים על דברים חכמים רק בדיעבד ...
החניתי את הרכב והתחלתי לצעוד "בדרך נוף" מקסימה שהובילה עד לטירה.
פרחים ססגוניים ושלל צמחים מקומייים קידמו את פני עד שהגעתי לגולת הכותרת של המקום - הטירה המפוארת בכבודה ובעצמה.
 |
| Larnachs Castle |
ממה שכן, אני יכול לומר (לא דרך התמונות) - בטירה יש 5 קומות עם לא פחות מ- 6 חדרי שינה ענקיים.
ישנו מרתף (יותר מזכיר צינוק) ששם מאוחסנים כלי הנשק וכן גג מרשים שמשם יש נוף מאוד מרהיב לעבר כל אזור Otago Peninsula.
 |
| Otago Peninsula |
שמתי לב כי יש במקום חווה של סוסים ומי שמגיע לכאן ובוחר להישאר ללילה ב- Lodge הפרטי שבצמוד לטירה, כנראה גם יכול לקבל סיור מודרך על אחד הסוסים שבמקום.
 |
| Otago Peninsula |
פשוט להרגיש כאילו חוזרים מאות שנים אחורה לתק' ימי הביניים.
 |
| Larnachs Castle pond |
לא התרגשתי יותר מידי לנוכח השם של המקום ונסעתי לחקור מה יש באיזור. להפתעתי, לא קידמו את פני זבובי חול והמקום מאוד נקי ושקט.
 |
| Sandfly Beach |
מפאת קוצר הזמן, הגעתי עד לנק' התצפית והשקפתי אל עבר הגלים שנשברו על קו החוף ואל עבר הסלעים הענקיים שהיו באמצע האוקינוס.
 |
| Rocks at Sandfly Beach |
הנסיעה לשם היתה על כביש מאוד צר ומפותל וממש בנס יצאתי משם בשלום !
טיפ שימושי מס' 2
המושבה של ה- Royal Albatross, נמצאת בקצה המרוחק של Otago Peninsula ונדרש לבוא לכאן יחסית מוקדם שכן הסיור המודרך האחרון יוצא ב- 17:00 ואין כל דרך לצפות באותם עופות מרהיבים, מבלי לשלם.
איך שיצאתי מהרכב, כבר הרגשתי את האווירה הרגועה שאיזור זה משרה. מהפינה ממולי ניצב לו
Sea Gull צייצני ומעלי טס לו במרומים Royal Albatross עם מוטת כנפיים מאוד ארוכה ומרשימה.
זאת היתה הפעם הראשונה שלי אי פעם שיצא לי לראות את הציפור הנדירה הזאת במציאות.
 |
| Beach near Royal Albatross Colony |
עשיתי ממש בשכל והזמנתי כרטיס משולב שכלל ביקור במושבה ונק' הקינון של אותם הציפורים המיוחדות ואח"כ כלל גם ביקור בבונקר תת-קרקעי שאיחסנו בו תותח מפלצתי בקוטר 6 אינצ' שהיה חלק ממערך הגנת החופים כנגד הפולש הסובייטי לפני יותר מ- 100 שנים.
אין כמו להתחיל את הסיור עם סרטון טבע קצרצר ויפייפה שהסביר למה ה- Albatross החליטו להגיע דווקא לנק' זו ב- Otago Peninsula ולהקים כאן מושבה.
מסתבר שהמקום כאן הינו היחידי בעולם שבו מתייחדים Royal Albatross וזה כבר משהו ששווה לבוא עבורו.
 |
| Royal Albatross |
 |
| Royal Albatross |
המשך הסיור הוביל אל תוך בונקר תת-קרקעי שהיה חלק ממערך ההגנה של NZ.
בבונקר היו מס' חדרי מגורים, מחסני תחמושת ונק' תצפית שנשתמרו בצורה מצויינת עד היום.
 |
| Historic Bunker near Royal Albatross Colony |
 |
| Armstrong Disappearing Gun |
ה- NZ בנו לעצמם רשת סבוכה ומרשימה של תותחים בקוטרים שונים וכן שוחות מלחמה, נק' תצפית עם מקלעים, מרגמות ותחנות ממסר ותקשורת. בתור אחד שהיה בצבא ועבר קורס קצינים, אני יכול לומר כי קו ההגנה שהם בנו כאן היה יותר ממרשים והם חשבו ממש על הכל.
 |
| Cannon Shells |
רעש הציוצים שלהם היה כה חזק שבחיים לא שמעתי, וממש נאלצתי לסתום את האוזניים לפני שהם יתפוצצו מרוב הלחץ.
 |
| Sea Gull in Royal Albatross Sanctuary |
לאורך כל הביקור שלי כאן, לא הצלחתי לתפוס את הציפור במעופה ויש לי היום המון מזל !
 |
| Royal Albatross |
מסתבר שאותו צמח, בכדי לשרוד - נדבק לסלע והזרועות שלו (שמאוד מזכירות נחשים) - למעשה עוזרות לו לצוף מעל פני המים.
 |
| Rimurapa - NZ Infestation Maritime plant |
ב- Portobello Bay ושם ניצב לו תותח מתנייע שגם היה חלק ממערך הגנת החופים של NZ.
 |
| Historic Cannon guarding Portobello Bay |
הוא רצה לדעת על חברות להשכרת רכבים מפני שהרכב שלו נמעך כמעט לחלוטין באותו היום.
קצת לא נעים, אך לפחות הוא יצא ללא שריטה מכל הסיפור הזה.
הגעתי לאכסניה ב- Dunedin וניצלתי היטב את כישורי החנייה שרכשתי לאורך השנים כשגרתי בעיר חיפה.
במקום נותרה חניה בודדת שהיתה מאוד צפופה ומסובכת, אך אותי זה לא עניין ועל הנסיון הראשון הצלחתי להחנות את הרכב בצורה מושלמת.
עשיתי מקלחת חמימה לאחר יום עמוס בדרכים וגיליתי בזמן הכנת ארוחת הערב כי Marianne הואילה בטובה ושמה בשקית האוכל שלי - את החלה שהיא אפתה על הבוקר. איזו הפתעה נחמדה ...
התקשרתי לחברים שפגשתי לפני מס' שבועות - Brent & Jan אשרים גרים ב- Timaru וסיכמנו שאבוא להתארח אלצהם מחר בערב.
סוף יום ו' !
מבחר סרטונים מיום זה:
מבחר תמונות מיום סופר עמוס זה:
(לאלבום המלא, לחצ/י כאן או כאן)
 |
| Nice construction in Dunedin |
 |
| Nice flower at Laranch Castle |
 |
| Larnachs Castle |
 |
| Otago Peninsula |
 |
| Eagle Statue at Larnachs Castle |
 |
| Nice flowers at Larnachs Castle |
 |
| Larnachs Castle gardens |
 |
| Otago Peninsula |
 |
| Larnachs Castle pond |
 |
| Larnachs Castle |
 |
| Old Rifles at Armstrong Bunker |
 |
| Otago Peninsula Coastal Defense Line |
 |
| Lighthouse near Royal Albatross Colony |
 |
| Lighthouse near Royal Albatross Colony |
 |
| The Maritime Infestation plant |
 |
| Portobello Bay |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה