מאוד קפוא היה הלילה !
אתמול בערב היה יחסית חמים, כך שהרשיתי לעצמי ללכת לישון עם בגדים קצרים וללא גרבים. בסוף מצאתי את עצמי קופא מקור בתוך השק"ש ומחכה שהשעון המעורר יצלצל סוף סוף.
קמתי לבסוף ב- 6:30 והתחלתי להתארגן. הכנתי א.ב ואח"כ הלכתי לסדר את חפצי ולדחוף אותם אל תוך החבית האטומה למים.
לקראת 8:00 הגיע הוואן עם הסירות והתחלנו להעמיס לעגלה, שהיתה מחוברת אליו - את כל החביות והציוד האישי למסע הגדול והארוך.
יצאנו לדרך וחזרנו צפונה על כביש מאוד מוכר - SH-47 שמוביל ל- National Park Village.
לאחר כחצי שעה פנינו שמאלה והתחלנו לנסוע בדרך Gravel מפותלת וקופצנית לאורך לא מעט זמן
(למעלה מ- שעה וחצי).
הוואן מסוג Toyota Hiace נסע כמו גדול ולא נראה היה שלנהג (Trever) ממש היה אכפת מהרכב.
מה שנקרא - "זה רכב חברה ...".
הגענו לבסוף בשלום, למרות המהירות המטורפת שהנהג נסע בסיבובים המפותלים והצרים.
החלטנו לעשות את המסע של ה- 3 ימים (ולא של ה- 5 ימים אשר מתחיל מנק' ליד העיירה Taumaranui).
טיפ שימושי מס' 1
אנחנו מצאנו לנכון שעדיף לעשות את המסע לאורך הנהר של 3 ימים ולא של 5 ימים.
הסיבה לכך מאוד פשוטה - 5 ימים זה פשוט יותר מידי זמן ועדיף לחסוך 2 ימים אלו ולטייל בעוד מקומות ב- NZ. כמו כן, ב- 2 הימים הראשונים - הלינה היא רק ב- Camp Sites והבקתות נמצאות רק בהמשך.
ובנוסף לכך - מהר מאוד הבנו שהחתירה לאורך הנהר דיי ממצה את עצמה לאחר יום-יומיים ו-5 ימים זה פשוט "עינוי סיני" !
הורדנו את הקיאקים והקאנו מהעגלה, העמסנו את חביות האוכל ואת כל יתר הציוד האישי וקיבלנו תדריך קצרצר. לאחר מכן נכנסנו לקאנו ויצאנו לשיט המופלא ב- Whanganui Journey.
ביום הראשון למסלול, אני ואנטואן היינו בתוך הקאנו שהיה עמוס בכל הציוד, ואילו קורין לקחה את הקיאק הקליל והמהיר.
מז"א היה פשוט מעולה - היתה שמש חמימה (לפי דעתי יותר מידי והיא שרפה אותנו מעט) והשמים היו מאוד צלולים ובהירים. ממש חובה לעשות מסלול זה במז"א טוב כי אופי המסלול מצריך הירטבות וכניסה למים וממש אתם לא רוצים להיכנס למים קרירים כמו שכאן, ובמיוחד - כאשר יורד גשם ויש רוח חזקה.
תחילת המסלול היה מאוד סבבה, יצא לי לצלם לא מעט תמונות (קיבלנו מזוודה אטימה למים ששם ניתן היה לאחסן את המצלמות, כך שאפילו אם המזוודה חס וחלילה נופלת לנהר, התכולה שבפנים נשארת יבשה).
יצא לנו גם לפגוש מס' מטיילים שעשו טיולי יום "מודרך" ועצמאי בקיאקים (מאוד פופולארי).
את הפסקת הצהרים עשינו ב- Mangapapa (מעין חניון לילה ללינת אוהלים בלבד).
עברה רק שעה וחצי מתחילת המסלול וכבר התחלתי להרגיע כאבי גב תחתון בשל הישיבה הלא נוחה בקאנו.
מה אני אגיד ? חיים קלים לא יהיו כאן ואני ממש לא מרוצה שנתנו לנו קאנו וקיאקים ללא תמיכה נאותה לגב התחתון. מסתבר שאני לא הייתי היחידי בסרט הזה וגם לאחרים בשלב כזה או אחר של המסע, היה מאוד לא נוח לחתור לאורך זמן כאשר הגב התחתון כואב.
שמתי לב כי למרות שאני ואנטואן חתרנו ללא הפסקה, הקאנו לא זז בשיט !
כנראה זה נבע מהעובדה כי הקאנו היה מפוצץ עד אפס מקום באוכל ובציוד ל-3 אנשים ...
שלושת הגרמנים שהתלוו אלינו כל הזמן "גילגלו" וניסו להציע לי מס' פעמים. אני בחיים שלי לא ניסיתי וגם הפעם חייכתי אליהם וסירבתי בנימוס.
לא פעם, חלפה לה סירת Jet-Boat ויצרה "מגה" גלים שכמעט הפכו את הסירות שלנו. היה צריך ממש להתרחק לגדת הנהר בשביל לתפוס מחסה מהגלים האימתניים.
הגענו לבסוף (תשושים ונאנקים מכאבים עזים בגב התחתון) ליעד הסופי של היום - John Coull Hut.
המקום מאוד חביב ולי יצא אפילו להיות לבד בביקתה, בעוד כל היתר לקחו את אתר הקמפינג והאוהלים.
הסיבה לכך היתה שלא הגעתי ל- NZ עם אוהל (כמו כל היתר) וממש לא היה אכפת לי לשלם מחיר כפול ולהתפנק בתוך מבנה סגור, עם מזרן רך ומטבח משודרג (עם כירת גז).
בכדי להגיע למקום זה, נדרש היה לסחוב את כל החביות הכבדות מהמזח המאולתר ועד למעלה.
פשוט זה ממש לא היה ונאלצנו לעשות מס' "נגלות" עד שכל האוכל והציוד היה למעלה.
לקראת הערב, קורין ואנטואן הצטרפו אלי לביקתה וביחד אכלנו א.ע ואח"כ גם ניהלנו שיחה אל תוך הלילה.
בחוץ כבר החלו לשרוץ נחילי "זבובי חול" ואני שמח שהלילה אני לפחות אהיה מוגן מאימתם !
הפקח (DOC Warden) של הביקתה כאן מאוד "סטלן" ונראה כאילו הוא "גילגל" אחת לפני שבא לפגוש אותנו ולאסוף את הכרטיסים ששילמנו מראש עבור הלינה באתר הקמפינג והביקתה.
אני לא אשכח את המשפט העילג שהוא סינן בקול המצחיק שלו: I'm the Hut Warden for tonight ...
כאילו שאנחנו לא יודעים זאת כבר (הכובע עם הלוגו של ה- DOC שהוא חבש - ממש הסגיר אותו).
מרוב שההתנהגות והשטויות שהוא פלט היו מאוד מצחיקים עד דמעות, היה לי קשה להירדם :-)
סוף יום ו' !
מבחר סרטונים מיום זה:
מבחר תמונות מיום זה:
(לאלבום המלא, לחצ/י כאן)
אתמול בערב היה יחסית חמים, כך שהרשיתי לעצמי ללכת לישון עם בגדים קצרים וללא גרבים. בסוף מצאתי את עצמי קופא מקור בתוך השק"ש ומחכה שהשעון המעורר יצלצל סוף סוף.
קמתי לבסוף ב- 6:30 והתחלתי להתארגן. הכנתי א.ב ואח"כ הלכתי לסדר את חפצי ולדחוף אותם אל תוך החבית האטומה למים.
לקראת 8:00 הגיע הוואן עם הסירות והתחלנו להעמיס לעגלה, שהיתה מחוברת אליו - את כל החביות והציוד האישי למסע הגדול והארוך.
יצאנו לדרך וחזרנו צפונה על כביש מאוד מוכר - SH-47 שמוביל ל- National Park Village.
לאחר כחצי שעה פנינו שמאלה והתחלנו לנסוע בדרך Gravel מפותלת וקופצנית לאורך לא מעט זמן
(למעלה מ- שעה וחצי).
הוואן מסוג Toyota Hiace נסע כמו גדול ולא נראה היה שלנהג (Trever) ממש היה אכפת מהרכב.
מה שנקרא - "זה רכב חברה ...".
הגענו לבסוף בשלום, למרות המהירות המטורפת שהנהג נסע בסיבובים המפותלים והצרים.
החלטנו לעשות את המסע של ה- 3 ימים (ולא של ה- 5 ימים אשר מתחיל מנק' ליד העיירה Taumaranui).
טיפ שימושי מס' 1
אנחנו מצאנו לנכון שעדיף לעשות את המסע לאורך הנהר של 3 ימים ולא של 5 ימים.
הסיבה לכך מאוד פשוטה - 5 ימים זה פשוט יותר מידי זמן ועדיף לחסוך 2 ימים אלו ולטייל בעוד מקומות ב- NZ. כמו כן, ב- 2 הימים הראשונים - הלינה היא רק ב- Camp Sites והבקתות נמצאות רק בהמשך.
ובנוסף לכך - מהר מאוד הבנו שהחתירה לאורך הנהר דיי ממצה את עצמה לאחר יום-יומיים ו-5 ימים זה פשוט "עינוי סיני" !
הורדנו את הקיאקים והקאנו מהעגלה, העמסנו את חביות האוכל ואת כל יתר הציוד האישי וקיבלנו תדריך קצרצר. לאחר מכן נכנסנו לקאנו ויצאנו לשיט המופלא ב- Whanganui Journey.
ביום הראשון למסלול, אני ואנטואן היינו בתוך הקאנו שהיה עמוס בכל הציוד, ואילו קורין לקחה את הקיאק הקליל והמהיר.
Final preparations |
תחילת המסלול היה מאוד סבבה, יצא לי לצלם לא מעט תמונות (קיבלנו מזוודה אטימה למים ששם ניתן היה לאחסן את המצלמות, כך שאפילו אם המזוודה חס וחלילה נופלת לנהר, התכולה שבפנים נשארת יבשה).
יצא לנו גם לפגוש מס' מטיילים שעשו טיולי יום "מודרך" ועצמאי בקיאקים (מאוד פופולארי).
Whanganui Journey |
עברה רק שעה וחצי מתחילת המסלול וכבר התחלתי להרגיע כאבי גב תחתון בשל הישיבה הלא נוחה בקאנו.
מה אני אגיד ? חיים קלים לא יהיו כאן ואני ממש לא מרוצה שנתנו לנו קאנו וקיאקים ללא תמיכה נאותה לגב התחתון. מסתבר שאני לא הייתי היחידי בסרט הזה וגם לאחרים בשלב כזה או אחר של המסע, היה מאוד לא נוח לחתור לאורך זמן כאשר הגב התחתון כואב.
שמתי לב כי למרות שאני ואנטואן חתרנו ללא הפסקה, הקאנו לא זז בשיט !
כנראה זה נבע מהעובדה כי הקאנו היה מפוצץ עד אפס מקום באוכל ובציוד ל-3 אנשים ...
שלושת הגרמנים שהתלוו אלינו כל הזמן "גילגלו" וניסו להציע לי מס' פעמים. אני בחיים שלי לא ניסיתי וגם הפעם חייכתי אליהם וסירבתי בנימוס.
לא פעם, חלפה לה סירת Jet-Boat ויצרה "מגה" גלים שכמעט הפכו את הסירות שלנו. היה צריך ממש להתרחק לגדת הנהר בשביל לתפוס מחסה מהגלים האימתניים.
הגענו לבסוף (תשושים ונאנקים מכאבים עזים בגב התחתון) ליעד הסופי של היום - John Coull Hut.
המקום מאוד חביב ולי יצא אפילו להיות לבד בביקתה, בעוד כל היתר לקחו את אתר הקמפינג והאוהלים.
הסיבה לכך היתה שלא הגעתי ל- NZ עם אוהל (כמו כל היתר) וממש לא היה אכפת לי לשלם מחיר כפול ולהתפנק בתוך מבנה סגור, עם מזרן רך ומטבח משודרג (עם כירת גז).
בכדי להגיע למקום זה, נדרש היה לסחוב את כל החביות הכבדות מהמזח המאולתר ועד למעלה.
פשוט זה ממש לא היה ונאלצנו לעשות מס' "נגלות" עד שכל האוכל והציוד היה למעלה.
לקראת הערב, קורין ואנטואן הצטרפו אלי לביקתה וביחד אכלנו א.ע ואח"כ גם ניהלנו שיחה אל תוך הלילה.
בחוץ כבר החלו לשרוץ נחילי "זבובי חול" ואני שמח שהלילה אני לפחות אהיה מוגן מאימתם !
הפקח (DOC Warden) של הביקתה כאן מאוד "סטלן" ונראה כאילו הוא "גילגל" אחת לפני שבא לפגוש אותנו ולאסוף את הכרטיסים ששילמנו מראש עבור הלינה באתר הקמפינג והביקתה.
אני לא אשכח את המשפט העילג שהוא סינן בקול המצחיק שלו: I'm the Hut Warden for tonight ...
כאילו שאנחנו לא יודעים זאת כבר (הכובע עם הלוגו של ה- DOC שהוא חבש - ממש הסגיר אותו).
מרוב שההתנהגות והשטויות שהוא פלט היו מאוד מצחיקים עד דמעות, היה לי קשה להירדם :-)
סוף יום ו' !
מבחר סרטונים מיום זה:
מבחר תמונות מיום זה:
(לאלבום המלא, לחצ/י כאן)
Whanganui River |
Corinne |
Antwan |
Whanganui River |
Mangapapa Camp Site |
Our Canoe |
Whanganui River |
Me Paddling |
Whanganui River |
John Coull Hut |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה