לאחר 10 שעות של טיסה דיי נינוחה, עשינו עצירת ביניים בדרום קוריאה. מז"א היה מעט קריר, אך זה לא כזה שינה כי לא יצאנו מהטרמינל.
המקום פה כ"כ מסודר וכן יש שלטים המספקים מידע ויזואלי לכל מי שלא דובר את השפה המקומית. יש להם כאן מע' ניטור חכמה אשר סורקת את כל הנוסעים הנכנסים לשער ומציגה על המסך תמונה עם חום הגוף של כ"א מהם.
כמו כן, יש לא מעט נק' עם חיבור אלחוטי לאינטרנט ודיי חבל שלא הצטיידתי בפלאפון קצת יותר ידידותי לאינטרנט מאשר מה שהיה לי (Music Express 5800).
היה לי רק שעה להעביר עד טיסת ההמשך לאוקלנד וניצלתי זמן זה לנוח מעט ולאכול את הסנדוויצים שהכנתי מבעוד מועד בטרקלין דן בת"א (אחלה של רעיון).
כמובן שהיה תור ארוך מאוד של נוסעים שרצו לעלות למטוס ברגע שנפתח דלפק העלייה ואני לקחתי את הזמן,
כמו כל יתר הישראלים שפגשתי ליד הספסל שבו התיישבתי.
המטוס שקיבלנו לטיסת ההמשך היה בואינג 747-400 ונראה היה שעברו עליו ימים יפים יותר.
הפעם קיבלתי מקום לקראת סוף המטוס (55B) עם פחות מקום לרגליים, אך מצד שני - זה היה ליד המעבר, כך שיכולתי לצאת בקלות וללכת לזנב המטוס, היכן שהיה מסדרון שאפשר היה לנוע בו בחופשיות ולמתוח את השרירים.
הטיסה היתה מאוד לא נוחה עם לא מעט מערבולות-רוח והיה מאוד קשה להירדם בטיסה זו.
לאחר 11 שעות של טיסה - המטוס נחת בשדה התעופה הבינלאומי של אוקלנד.
הבידוק הביטחוני היה מאוד קפדני עם המון שלטי אזהרה חמורים האוסרים על הכנסת אוכל מכל סוג שהוא, מים, בע"ח ומוצרים מעץ. אפילו כלבי גישוש הסתובבו להם בין האנשים בטרמינל של איסוף הכבודה. היה מעט מלחיץ, אך עברתי קטע זה בשלום. קיבלתי את ויזת התייר ל-3 חודשים ונכנסתי פנימה.
ביציאה מהטרמינל, פגשתי שוב את זוג הישראלים שראיתי עוד ברכבת (אוהד ונגה מחיפה) וביחד חלקנו Shuttle
(ל-3 אנשים העלות הייתה רק 49$) לאכסניית ה- "BBH City Garden" אשר נמצאת בפרבר Parnell.
המרחק לעיר היה 24 ק"מ ותו"כ הנסיעה התחלתי להרגיש ממש לא טוב. בגלל כל המגבלות של איסור על הכנסת "מיליון אלף ואחד" דברים לכאן, שכחתי לשתות ומהר מאוד התחילה גם סחרחורת לא נעימה.
היום היה יום תהלוכת הצבא (או משהו בסגנון) ויצא לי לראות מצעד שלם של לובשי מדים עם הנשקים - צועדים בלב העיר לקול פזמונים רועש.
הגענו לאכסניה וגיליתי שהייתי צריך להזמין מקום מראש כי כל החדרים היו בתפוסה מלאה ואני חטפתי כזה ביעוס שעכשיו אני אצטרך להיסחב עם כל התיקים באמצע שום-מקום ולחפש מקום לינה לתק' הקרובה. אני חייב לציין שהפרבר Parnell מרוחק כ-4 ק"מ ממרכז העיר (היכן שכל האכסניות ממוקמות) וחבל"ז אם נקלעים לסיטואציה שבה אני הייתי.
לפחות היה כאן בחור מאוד נחמד בקבלה שעזר לי למצוא מקום לינה קרוב יחסית
(Auckland International Backpackers), אך ההליכה עם 2 התיקים הכבדים + הסחרחורת + העייפות + הגשם שהתחיל לרדת - כל אלו ממש לא היו נעימים ולא חשבתי שכך אתחיל את הטיול כאן ב- NZ.
אמרתי שלום לאוהד ולנגה ויצאתי למסע.
עשיתי עצירה לקנות בקבוק מים וההרגשה היתה כ"כ טובה לשתות מים אחרי כ"כ הרבה זמן שהגוף היה חצי מיובש.
כשהגעתי לבסוף לאכסניה (רחוב Churton St.4) - כמובן שלא היה אף אחד בקבלה והאופציה היחידה ליצור קשר עם האחראי - היתה לצלצל אליו. ובכן .... עדיין אין לי כרטיס SIM מקומי והרגשתי מאוד אבוד.
למזלי, לאחר מס' דק' של התחבטויות לאן אני אלך הלאה, יצאו 2 בחורים וביקשתי אם אוכל להשתמש בפלאפון שלהם בכדי לקרוא לאחראי. לשימחתי היה להם פלאפון וגם לא היתה להם בעיה להשאיל לי אותו לשיחה קצרצרה (בניגוד לבחורה השרמוטה באכסניה שממש היתה חרא של בן אדם כאשר ביקשתי ממנה עזרה).
הבנתי מהאחראי שאני יכול פשוט להיכנס פנימה לחדר ה- Dorm ולהסדיר את עניין התשלום מאוחר יותר.
נכנסתי פנימה ושמתי לב שנתנו שם של איזור ב- NZ לכל חדר (אני קיבלתי את Pine Trees).
שמתי את חפצי בחדר שהיה חצי ריק והלכתי להסתובב בעיר הגדולה.
מה שטוב באיזור Parnell זה שהוא ממוקם ממש ליד רחוב עם כל חברות השכרת הרכבים.
עשיתי סקר שוק בחברות: Ace, Apex, Omega וגיליתי שהחברה שנותנת את הדיל הכי משתלם מבין כולן
היא חברת Omega.
לקחתי הצעת מחיר והמשכתי לסניף הדואר שהיה ממוקם ממש על פינת Queen St. המרתי כאן את הדולרים שהבאתי עימי מהארץ וגיליתי ששער ההמרה ממש לא משתלם (1 ל- 0.82), אך מצד שני הם לא גובים עמלה כמו בשדה התעופה. קניתי גם SIM מקומי של חברת Two Degrees בעלות של 5$ בלבד.
התחנה הבאה היתה הרחוב הראשי של אוקלנד, הלא הוא Queen St. מקום זה מאוד תיירותי עם שפע של חנויות, דוכנים להמרת כסף זר ועוד. עשיתי עצירה לארוחת צהריים ב- Burger King (הפעם היחידה ב- NZ שאכלתי Junk Food) והופתעתי לגלות שבתמורה ל- 5$ אני מקבל בקושי ארוחת ילדים מסכנה.
מה שטוב היה שלפחות היו כאן שירותים ציבוריים שאף אחד לא מציק לך כשאתה באמת צריך ללכת לשם.
המשכתי הלאה לחנות Katmandu (מעין רשת "למטייל" כאן ב- NZ) והמבחר כאן פשוט עצום. לאכזבתי, לא הצלחתי למצוא כאן מתאם-חשמל (אירופאי-NZ), אך הבחורה בקופה מאוד היתה נחמדה והפנתה אותי לחנות
Bond&Bond (מעין רשת א.ל.ם למוצרי חשמל) שהיתה ממש מעבר לכביש. עשיתי כאן את אחת הרכישות המאוד חשובות שלי ב- NZ. אומנם המחיר עבור מתאם זה היה ממש שחיטה (24$), אך לטווח הארוך אני לא אצטער על כך.
נק' העניין הבאה היתה בנק ANZ שהיה היחידי שפתוח ביום שבת בעיר (נמצא על Queen St - Victoria St).
השומר בכניסה אפילו לא טרח לבדוק לי את התיק (בארץ על זלזול כזה משלמים ביוקר) ונכנסתי בחופשיות.
לבנק ANZ יש יתרונות בכך שלא צריך לשלם דמי מנוי כל חודש ושפתיחת החשבון לא עולה אגורה, אך מצד שני - צריך לחכות מינימום 5 ימי עסקים (שבוע) עד שמגיע כרטיס ה- EFT-POS המיוחל (אין יותר כרטיס זמני) וכן צריך להפקיד סכום מינימלי של 50$ בכדי שהחשבון לא יסגר אוטומטית.
לקחתי את פרטי הבנק עבור ההעברה הבנקאית והמשכתי לראות מה יש ליד רציף המעבורות. ממש ליד ה- Wharf נמצא סניף של "i-site" ושם הצטיידתי במס' מפות חינמיות של האיזור (כולל האטרקציות).
המשכתי לצעוד על הטיילת וקפצתי לקניות בסופרמרקט "Countdown".
מה אני אגיד, שוב פעם חטפתי שוק מהמחירים האסטרונומיים שצריך לשלם עבור כל מוצר. לדוג' - מלפפון בודד כאן עולה כמו 2 ק"ג של מלפפונים בארץ ...
גיליתי כאן על ה- הנחה בדלק - אם קונים ב- 40$ ומעלה, מקבלים שובר (Voucher) ע"ס 4c הנחה לליטר לתק' מימוש של חודש מיום הקניה.
לקחתי את הקניות וחזרתי לאכסניה. בכניסה היתה מישהי (מעין שומרת סף) שלקחה את הכסף ואותתה שלינה בחינם לא תהיה לי כאן. שמתי את האוכל במקרר הענק והתחלתי להכין א.ע.
שמתי לב שהאכסניה כאן היא לא בדיוק סטנדרטית ורוב הלנים כאן הם בכלל תושבים מקומיים אשר עובדים בעיר ולא מטיילים ואיכות השירות של בעלי האכסניה היא בהתאם (קרי - ממש לא משהו !).
בחורה בלונדינית נחמדה שפגשתי תו"כ הארוחה - הזמינה אותי לבקבוק בירה ולשיחה קלילה. היה מאוד נחמד לשוחח ולאחר מכן התפניתי סוף סוף ללכת לישון אחרי יום סופר עמוס שבו דיי ניקרתי לבחור בבנק שסה"כ רצה לעזור לי לפתוח חשבון בנק ואני מרוב עייפות נרדמתי לו בפנים ...
סוף יום שבת !
מבחר תמונות מיום זה:
(לאלבום המלא, לחצ/י כאן)
המקום פה כ"כ מסודר וכן יש שלטים המספקים מידע ויזואלי לכל מי שלא דובר את השפה המקומית. יש להם כאן מע' ניטור חכמה אשר סורקת את כל הנוסעים הנכנסים לשער ומציגה על המסך תמונה עם חום הגוף של כ"א מהם.
כמו כן, יש לא מעט נק' עם חיבור אלחוטי לאינטרנט ודיי חבל שלא הצטיידתי בפלאפון קצת יותר ידידותי לאינטרנט מאשר מה שהיה לי (Music Express 5800).
היה לי רק שעה להעביר עד טיסת ההמשך לאוקלנד וניצלתי זמן זה לנוח מעט ולאכול את הסנדוויצים שהכנתי מבעוד מועד בטרקלין דן בת"א (אחלה של רעיון).
כמובן שהיה תור ארוך מאוד של נוסעים שרצו לעלות למטוס ברגע שנפתח דלפק העלייה ואני לקחתי את הזמן,
כמו כל יתר הישראלים שפגשתי ליד הספסל שבו התיישבתי.
המטוס שקיבלנו לטיסת ההמשך היה בואינג 747-400 ונראה היה שעברו עליו ימים יפים יותר.
הפעם קיבלתי מקום לקראת סוף המטוס (55B) עם פחות מקום לרגליים, אך מצד שני - זה היה ליד המעבר, כך שיכולתי לצאת בקלות וללכת לזנב המטוס, היכן שהיה מסדרון שאפשר היה לנוע בו בחופשיות ולמתוח את השרירים.
הטיסה היתה מאוד לא נוחה עם לא מעט מערבולות-רוח והיה מאוד קשה להירדם בטיסה זו.
לאחר 11 שעות של טיסה - המטוס נחת בשדה התעופה הבינלאומי של אוקלנד.
הבידוק הביטחוני היה מאוד קפדני עם המון שלטי אזהרה חמורים האוסרים על הכנסת אוכל מכל סוג שהוא, מים, בע"ח ומוצרים מעץ. אפילו כלבי גישוש הסתובבו להם בין האנשים בטרמינל של איסוף הכבודה. היה מעט מלחיץ, אך עברתי קטע זה בשלום. קיבלתי את ויזת התייר ל-3 חודשים ונכנסתי פנימה.
ביציאה מהטרמינל, פגשתי שוב את זוג הישראלים שראיתי עוד ברכבת (אוהד ונגה מחיפה) וביחד חלקנו Shuttle
(ל-3 אנשים העלות הייתה רק 49$) לאכסניית ה- "BBH City Garden" אשר נמצאת בפרבר Parnell.
המרחק לעיר היה 24 ק"מ ותו"כ הנסיעה התחלתי להרגיש ממש לא טוב. בגלל כל המגבלות של איסור על הכנסת "מיליון אלף ואחד" דברים לכאן, שכחתי לשתות ומהר מאוד התחילה גם סחרחורת לא נעימה.
היום היה יום תהלוכת הצבא (או משהו בסגנון) ויצא לי לראות מצעד שלם של לובשי מדים עם הנשקים - צועדים בלב העיר לקול פזמונים רועש.
 |
| Military Perade in Auckland city |
לפחות היה כאן בחור מאוד נחמד בקבלה שעזר לי למצוא מקום לינה קרוב יחסית
(Auckland International Backpackers), אך ההליכה עם 2 התיקים הכבדים + הסחרחורת + העייפות + הגשם שהתחיל לרדת - כל אלו ממש לא היו נעימים ולא חשבתי שכך אתחיל את הטיול כאן ב- NZ.
אמרתי שלום לאוהד ולנגה ויצאתי למסע.
עשיתי עצירה לקנות בקבוק מים וההרגשה היתה כ"כ טובה לשתות מים אחרי כ"כ הרבה זמן שהגוף היה חצי מיובש.
כשהגעתי לבסוף לאכסניה (רחוב Churton St.4) - כמובן שלא היה אף אחד בקבלה והאופציה היחידה ליצור קשר עם האחראי - היתה לצלצל אליו. ובכן .... עדיין אין לי כרטיס SIM מקומי והרגשתי מאוד אבוד.
למזלי, לאחר מס' דק' של התחבטויות לאן אני אלך הלאה, יצאו 2 בחורים וביקשתי אם אוכל להשתמש בפלאפון שלהם בכדי לקרוא לאחראי. לשימחתי היה להם פלאפון וגם לא היתה להם בעיה להשאיל לי אותו לשיחה קצרצרה (בניגוד לבחורה השרמוטה באכסניה שממש היתה חרא של בן אדם כאשר ביקשתי ממנה עזרה).
הבנתי מהאחראי שאני יכול פשוט להיכנס פנימה לחדר ה- Dorm ולהסדיר את עניין התשלום מאוחר יותר.
נכנסתי פנימה ושמתי לב שנתנו שם של איזור ב- NZ לכל חדר (אני קיבלתי את Pine Trees).
שמתי את חפצי בחדר שהיה חצי ריק והלכתי להסתובב בעיר הגדולה.
 |
| Auckland International Backpackers |
עשיתי סקר שוק בחברות: Ace, Apex, Omega וגיליתי שהחברה שנותנת את הדיל הכי משתלם מבין כולן
היא חברת Omega.
לקחתי הצעת מחיר והמשכתי לסניף הדואר שהיה ממוקם ממש על פינת Queen St. המרתי כאן את הדולרים שהבאתי עימי מהארץ וגיליתי ששער ההמרה ממש לא משתלם (1 ל- 0.82), אך מצד שני הם לא גובים עמלה כמו בשדה התעופה. קניתי גם SIM מקומי של חברת Two Degrees בעלות של 5$ בלבד.
התחנה הבאה היתה הרחוב הראשי של אוקלנד, הלא הוא Queen St. מקום זה מאוד תיירותי עם שפע של חנויות, דוכנים להמרת כסף זר ועוד. עשיתי עצירה לארוחת צהריים ב- Burger King (הפעם היחידה ב- NZ שאכלתי Junk Food) והופתעתי לגלות שבתמורה ל- 5$ אני מקבל בקושי ארוחת ילדים מסכנה.
מה שטוב היה שלפחות היו כאן שירותים ציבוריים שאף אחד לא מציק לך כשאתה באמת צריך ללכת לשם.
המשכתי הלאה לחנות Katmandu (מעין רשת "למטייל" כאן ב- NZ) והמבחר כאן פשוט עצום. לאכזבתי, לא הצלחתי למצוא כאן מתאם-חשמל (אירופאי-NZ), אך הבחורה בקופה מאוד היתה נחמדה והפנתה אותי לחנות
Bond&Bond (מעין רשת א.ל.ם למוצרי חשמל) שהיתה ממש מעבר לכביש. עשיתי כאן את אחת הרכישות המאוד חשובות שלי ב- NZ. אומנם המחיר עבור מתאם זה היה ממש שחיטה (24$), אך לטווח הארוך אני לא אצטער על כך.
נק' העניין הבאה היתה בנק ANZ שהיה היחידי שפתוח ביום שבת בעיר (נמצא על Queen St - Victoria St).
השומר בכניסה אפילו לא טרח לבדוק לי את התיק (בארץ על זלזול כזה משלמים ביוקר) ונכנסתי בחופשיות.
לבנק ANZ יש יתרונות בכך שלא צריך לשלם דמי מנוי כל חודש ושפתיחת החשבון לא עולה אגורה, אך מצד שני - צריך לחכות מינימום 5 ימי עסקים (שבוע) עד שמגיע כרטיס ה- EFT-POS המיוחל (אין יותר כרטיס זמני) וכן צריך להפקיד סכום מינימלי של 50$ בכדי שהחשבון לא יסגר אוטומטית.
לקחתי את פרטי הבנק עבור ההעברה הבנקאית והמשכתי לראות מה יש ליד רציף המעבורות. ממש ליד ה- Wharf נמצא סניף של "i-site" ושם הצטיידתי במס' מפות חינמיות של האיזור (כולל האטרקציות).
המשכתי לצעוד על הטיילת וקפצתי לקניות בסופרמרקט "Countdown".
מה אני אגיד, שוב פעם חטפתי שוק מהמחירים האסטרונומיים שצריך לשלם עבור כל מוצר. לדוג' - מלפפון בודד כאן עולה כמו 2 ק"ג של מלפפונים בארץ ...
גיליתי כאן על ה- הנחה בדלק - אם קונים ב- 40$ ומעלה, מקבלים שובר (Voucher) ע"ס 4c הנחה לליטר לתק' מימוש של חודש מיום הקניה.
לקחתי את הקניות וחזרתי לאכסניה. בכניסה היתה מישהי (מעין שומרת סף) שלקחה את הכסף ואותתה שלינה בחינם לא תהיה לי כאן. שמתי את האוכל במקרר הענק והתחלתי להכין א.ע.
שמתי לב שהאכסניה כאן היא לא בדיוק סטנדרטית ורוב הלנים כאן הם בכלל תושבים מקומיים אשר עובדים בעיר ולא מטיילים ואיכות השירות של בעלי האכסניה היא בהתאם (קרי - ממש לא משהו !).
בחורה בלונדינית נחמדה שפגשתי תו"כ הארוחה - הזמינה אותי לבקבוק בירה ולשיחה קלילה. היה מאוד נחמד לשוחח ולאחר מכן התפניתי סוף סוף ללכת לישון אחרי יום סופר עמוס שבו דיי ניקרתי לבחור בבנק שסה"כ רצה לעזור לי לפתוח חשבון בנק ואני מרוב עייפות נרדמתי לו בפנים ...
סוף יום שבת !
מבחר תמונות מיום זה:
(לאלבום המלא, לחצ/י כאן)
 |
| Sky Tower |
 |
| Auckland Wharf |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה